Tag Archives: שיפוטיות

הידעתם שבריטים רבים מתו על הטיטאניק, רק מפני שחיכו בנימוס לסירות ההצלה? מסתבר שישנם כללי נימוס שרצוי לוותר עליהם. פוסט ראשון שלי בסלונה. לחצו כאן לקריאה »

בואו נדבר שניה על רושם ראשוני.

נדירים האנשים שרואים אותי בפעם הראשונה וקולטים עם מי יש להם עסק. במקרה הפחות טוב, אנשים פונים תחילה לאדם שאיתי ושואלים אותו שאלות לגביי. במקרה הטוב, הם מתעקשים לדבר איתי בטון של ילד בן 6 ותמיד, איפשהו באמצע, הם דוחפים את המילה "חמוד".

השבוע, למשל, ניגש לחבר שלי צלם, שאל אם אפשר ללטף אותי והאם אני מבין את המילים שהוא אומר. אז בעוד שהצטערתי שאני כן מבין, אינסטינקט ההוכחה השתלט עליי, התחלתי לענות לו והאירוע הסתיים בכך שהוא מציע לבובה המדברת משרה אצלו בסטודיו.

ככה זה, 25 שנים וקצת אני נדרש להוכיח. יום יום, אני נדרש לבטל את הרושם הראשוני ולהשאיר מסר אחר, חזק יותר ובוגר יותר מאיך שאני נראה. נכון, לפעמים זה כבר ממש מעייף, אבל כמעט תמיד הבעת ההפתעה על הפרצופים שמולי והידיעה שגרמתי לעוד מישהו להסתכל פעם הבאה בקנקן, לגמרי שווה את זה.

ככה זה, אנחנו אוהבים לספר לעצמנו סיפורים, אנחנו גם אוהבים להאמין לסיפורים האלה. הרי אם ההיא לבשה בגדים מוזרים אז היא בטוח מנותקת מהעולם, ואם ההוא שמן מדי אז אין סיכוי שהוא יגיע למשהו בחיים שלו, וההיא בטח מסכנה וההוא סתם ערס, ובבית המשפט שמתנהל לנו בראש, אנחנו חורצים דינים וגורלות, מבלי ששמענו שום עדות.

אז הפעם יוצאים מכאן שני מסרים. הראשון הוא שסביר להניח שלא פעם פספסנו מישהו בדרך, כזה שהחלטנו שאנחנו יודעים עליו הכל עוד לפני ששמענו אותו מדבר. לפספס זה אף פעם לא טוב. התובנה השנייה היא שאם אנחנו היינו אלה שהועמדו לדין, אסור לנו לשכוח שרק אנחנו מכירים אותנו באמת ותמיד קיימת בידינו היכולת להוכיח אחרת.

שבת שלום לכל החפים מפשע!

אחד החגים שאני הכי אוהב הגיע, וזה זמן טוב להתעכב על נקודה קטנה, הקשורה בשם שלו. חג הניסים, כמובן, על שם הנס שהתרחש אי שם בבית המקדש, עם אותו השמן שהספיק ונתן הרבה יותר ממה שציפו ממנו. השאלה הגדולה היא, האם התרחש כאן באמת נס? האם אכן היה כאן מעשה שמיימי או שאולי בכלל מדובר, שוב, בהערכה מוקדמת שגויה?

כמה פעמים בחיים אנחנו טועים בהערכות שלנו? כמה פעמים יוצא לנו לזלזל מראש או להמעיט ביכולת שלנו או של אחרים? "אין סיכוי שאני מצליח לעשות את זה", "הוא לא מספיק טוב בשביל להגיע לזה", אלו רק דוגמאות קטנות למשפטים נפוצים שאנחנו אומרים. ואז, כשמושגת תוצאה טובה ומפתיעה, אנחנו מיד מכריזים בהחלטיות מביכה – נס!

אז אם כבר באנו חושך לגרש, בואו נחליט שאנחנו מבעירים את הזלזול המוקדם וחוסר האמונה שלנו בעצמנו או באחרים. ניתן הרבה אור לאופטימיות ולהבנה כי דברים תמיד יכולים להתממש, כנגד כל הציפיות. ניסים לא קורים מעצמם, הם לא נולדים יש מאין, אלא מתוך השקעה והצלחה כנגד הציפיות. אסור לנו להסתכן ולשבת בחיבוק ידיים מתוך תקווה שיקרה הנס, אלא להשקיע בפעולות שיקדמו את התוצאה לה אנחנו מחכים. יוצרי ה"ניסים" הם אנחנו.

העבודה כעצמאי דרך האינטרנט, מאפשרת לי ברוב הפעמים לא לחשוף שום פרט מהחיים האישיים שלי, שום פרט עליי, על המגבלה. לרוב מתנהלות שיחות שלמות דרך המייל, מקצועיות לחלוטין, בין איש מקצוע ללקוח, שיחות חופשיות מכל סטיגמה או רושם ראשוני מוטעה שמקבלים ממני בחיים האמיתיים.

העובדה הפשוטה הזו הביאה אותי למחשבות על האובייקטיביות שבעיוורון. כמה פעמים בחיים אנחנו מקבלים החלטה ע"פ הדעה הקדומה שמצטיירת לנו בראש? כמה דברים פסלנו ופספסנו רק בגלל שהם לא ישבו לנו טוב בעין? אולי רק אנשים עיוורים יכולים לשפוט בני אדם בצורה נקייה ואמיתית?

אז הפוסט הפעם בא להזכיר לכם, ולי, להיות קצת עיוורים לפעמים. להשתדל לנקות את השיפוטיות ולהסתכל על האנשים דרך המסרים שלהם, ולא דרך העטיפה של המסרים הללו. תזכרו שיניב, זה שכותב לכם כאן, הוא יניב האמיתי, ולא זה שבתמונה המתעתעת.