כשאני מדבר על המחסומים ששברתי במהלך השנים, אני תמיד מזכיר את אותם האנשים שעמדו במחסום ונכנעו לקיבעון המערכת. אני גם תמיד מדגיש כי אותם אנשים לא פעלו מתוך רוע או רצון לעכב, ההיפך הוא הנכון, אלא פשוט במערכות כל כך מסועפות וארכאיות, הרבה פעמים קל יותר לשחות בכיוון הזרם מאשר להילחם במוסכמות.
כשהוזמנתי להרצות בכנס חומ"ש ה-9 לשיקום, שמחתי מאוד על ההזדמנות להגיע ולדבר בפני אותם יושבי המחסומים. פגשתי מקרוב עובדים סוציאליים, אנשי הביטוח הלאומי ועובדי מערכת החינוך, והצגתי בפניהם את הזווית שלי במלחמות שניהלתי. האווירה היתה מצוינת, השאלות היו מעניינות ובעיקר התרגשתי מתגובה אחת שחזרה על עצמה מס' פעמים – "יניב, תודה. נתת לי הרבה חומר למחשבה". עוד מחסום נשבר.
