עוד קליפה

כבר כמה שנים שאני כותב לכם כאן, מנסה לשתף אתכם בתחושות ובמחשבות אשר צצות לי מדי פעם. זו זכות ענקית בעיניי שהצלחתי לצבור קהל כזה גדול ותומך ומפרגן. אנשים כאן מרגישים בנוח לשתף אותי כחבר קרוב בחוויות, בקשיים ובהצלחות שלהם, אפילו שאת רובם אני לא מכיר באופן אישי. אז החשיפה הדדית, וככל שהיחסים כאן מתדהקים, אני מרגיש יותר בנוח לחשוף עוד צד, לנער מעליי עוד קליפה.

אז בעוד בד"כ אני נוהג לשתף אתכם בחוזקות ובביטחון שיש לי ברוב הדברים שאני עושה, הפעם אני מגלה בפניכם שני פרטים פחות חזקים שלי. הראשון הוא שאני לא אוהב את עצמי בוידאו. אני תמיד מרגיש שיש פער עצום בין איך שאני מרגיש באמת לבין איך שאני נראה ונשמע על המסך. זה קצת כמו שסופרמן מגלה שהוא כריסטופר ריב. הפרט השני הוא שאני לא נוהג לשתף ולדבר על התחום הרומנטי בחיי. בעוד את שאר סוגיות החיים אני מוכן לשים תחת מיקרוסקופ, את הנושא הזוגי הכל כך מורכב וכל כך לא ברור, בחרתי להניח במגירה.

עד שבא מעיין. מעיין שוורץ, חבר קרוב וצלם/במאי מוכשר, התבקש להכין סרט דוקו קצר במסגרת לימודי קולנוע במכללת "ספיר". כשהוא פנה אליי בבקשה להכניס מצלמה לחיים שלי, רעדתי בהתחלה. המחשבה על להחליף את הכתיבה שלי בעדשה נטולת פילטרים ותיקונים קוסמטיים, נראתה לי פורנוגרפית. אבל מעיין, בעזרת המילים הנכונות ומספר איומים נכונים, הביא אותי למסקנה שאולי ומדובר כאן בהזדמנות. הזדמנות לשחרר עוד פחד ולהרים עוד נושא אל שולחן הניתוחים.

בדופק גבוה אני נרגש וגאה להציג בפניכם את התוצאה הסופית וממש סקרן לשמוע את דעתכם הלא מצונזרת. נעים מאוד, יניב.

הבחירות שלנו

טוב אז… היו בחירות, ובלי להכניס מילה פוליטית, אני חייב לדבר על איך שזה נראה מפה, כקופירייטר שמנתח מהלכי קמפיינים וכאדם שמקדיש הרבה מחשבה לשינויים, מטרות והשגת יעדים.
אנשים קמים ומשנים משהו בחיים שלהם, רק כאשר הם מגיעים למצב בו הם אומרים "אני לא יכול להמשיך עוד דקה אחת ככה, במצב הזה". על זה שיחקו מפלגות השמאל, שרק הזכירו לנו נתונים רעים וכמה המצב קשה ויהיה יותר קשה אם לא נבחר בהם. הימין, מנגד, לא ניסה להעניק שום תקווה, אלא הלך על הקו הברור שאומר "נכון, רע מאוד עכשיו, אבל יהיה אפילו יותר רע אם לא תבחרו בנו". הפחדה הדדית. ואם קמתם היום בבוקר בתחושה מבולבלת, זה רק טבעי. הרי בבחירות האלה אין מנצחים ברורים, ואין השקפה אחת שזכתה לרוב משמעותי.
האמת, לא מפתיע. הנטייה הטבעית שלנו, בני האדם, היא לחפש תקווה, סיבה לאופטימיות. אף אחד מהמועמדים לא דיבר במונחים האלו, אלא המשיכו בקו האיומים ובברירת המחדל – הוא לא, אז אני כן.
ואם ככה, אז תרשו לי להמשיך באותו הקו, ולהציע שאם הם לא, אז אנחנו כן. אם הם לא מוכנים לפזר קצת חיוביות ואמונה אמיתית בדרך וביכולת לשנות, אין סיבה שאנחנו נהיה שותפים לזה…

תמשיך כי צריך להמשיך

קיבלתי המון תגובות מרגשות על הפוסט האחרון, גם בפרטי. רציתי להודות לכל המפרגנים ולאלה שמשתפים אותי בסיפורי ההצלחה שלהם, אתם אנשים מעוררי השראה! מקדיש ומזכיר לכולכם – לא לפחד מהפחד.

שבת שלום לכל האמיצים!

 

להפוך פחד לדחף

לפני כשבוע, מצאתי את עצמי בתוך היסטריה רגעית. ימים ארוכים של בטלה ומחסור בלקוחות חדשים, הביאו אותי לחרדה מסוימת שעסק הקופירייטינג שלי נשחק ואני מאבד מומנטום. דיברתי על זה כאן, תחושות שליליות הן סימן איתות. הן לא נועדו על מנת שנשקע בהן, אלא כדי שנבין שמשהו לא בסדר ונלך לתקן, ממש כמו שכאב פיזי מודיע שצריך לטפל בגוף. אז נזכרתי בזה. אספתי את עצמי ושלחתי 26 מיילים ללקוחות פוטנציאלים. היום, בקושי מצאתי זמן לכתוב כאן מרוב עבודה.

ככה זה, אין פתרונות קסם, עשייה מובילה לתוצאות, "פחד" צריך להתהפך ל"דחף", והדחף הזה של לעשות ולשנות את המצב הקיים, כבר יוביל בעצמו לתוצאות. נסו את זה בבית!

 

הכרת השונה

היום הרצאתי במטה אשר, ומישהו מהקהל שאל אותי אם לא פחדתי שהילדים בביה"ס לא יקבלו אותי כמו שאני רוצה. אמרתי לו שתמיד אמרו לי שילדים רעים ויכולים להתאכזר לשונה, ואני טענתי שהם צריכים קודם לראות מה עומד מאחורי המושג "שונה".