אתמול בערב עברנו יחד חוויה מיוחדת ומרגשת במיוחד. כ-70 אמיצים הגיעו להרצאה המיוחדת שערכתי בבית נגלר בקרית חיים, ויחד, הסתכלנו על העתיד קצת אחרת.
אחרי שאני שיתפתי את הסיפורים הקטנים שלי, הגיע תורם של המשתתפים להתחייב למטרות שלהם. פתאום, אחרי שעה ומשהו של שיחה באמת פתוחה על החיים, הדברים נראו הרבה יותר פשוטים וניתנים להשגה.
אז תודה לכל המפרגנים והתומכים שלקחו חלק בערב הזה. זו היתה זכות גדולה עבורי לדבר בפניכם.
השבוע עבדתי לא מעט על העתיד. את משימות ההווה הזנחתי קצת, דחיתי מטלות כאלה ואחרות ובעיקר התמקדתי במטרות עתידיות, גדולות ומשמעותיות, אשר יביאו אותי לשיאים חדשים. פתאום, בתוך כל ההתרגשות והציפייה למה שעתיד לקרות, נפל לי אסימון שהשמיע הרבה רעש. ההתכוננות הזו היתה לי מוכרת. פתאום עלתה תחושה שחוויתי כבר ציפייה כזו, ואני לא כל כך זוכר ציפייה למה.
עכשיו נדמה לי שכולנו חוטאים בזה. אנחנו מסתובבים עם תחושה מתמדת שהשיא קרוב, שעוד לא חווינו את הפריצה הגדולה. משהו גדול עומד לקרות לנו, וכרגע זו רק ההכנה. אבל כשזה קורה ואנחנו מגשימים את המטרה, אנחנו כל כך עסוקים ביעד החדש, שאנחנו כבר משתכנעים שהוא, בעצם, השיא האמיתי.
אז האסימון הפעם בא להזכיר לנו שאנשים מצליחים באמת, הם אלה המרקדים על הגבול הדק שבין להנות מההווה, לבין להעלות את הסטנדרטים ולכוון גבוה יותר. שלמה ארצי אומר בשיר שלו "ההווה זה העתיד", כנראה שהוא יודע משהו.
השבת, נסתכל קצת על שאיפות העבר ונבין שהיו לנו הצלחות שאפילו לא שמנו לב אליהן. נזכור טוב טוב גם להנות ממה שקורה כרגע, בדרך לפריצה. כי אולי, יום אחד, היא תבוא, מבלי שנרגיש.
"…ואז החלום שלי התנפץ למיליון חתיכות קטנות. החלום מת ואתה נשאר עם שתי אופציות: אפשר לרדת לקרקע ולהתחיל לחשוב באופן ריאלי, או שאפשר, כמו שוטה, להתחיל לעבוד על חלום חדש" – נורה אפרון (1941-2012)
כבר כמה ימים אני מסתובב בתחושה שעבדו עליי, רימו אותי, דפקו אותי ואני יצאתי תמים וטיפש. פראייר. חוזה בו אני מעורב נמצא בקשיים ואיתו כסף גדול שנמצא בסיכון. תחושה גדולה של תסכול וחרדה.
רגע, עוצרים לנשום.
הנורא מכל כבר קרה? עוד לא. יש עוד סיכוי שדברים בסוף יסתדרו? יש. ישנם צעדים שאפשר לעשות כדי לצמצם נזקים? מעט, אבל יש. למדתי מזה משהו להמשך? ועוד איך!
אז התחושות הקשות נכנסות כרגע להקפאה, ונכון, יש סיכוי שהן עוד יפשירו, אבל יש גם סיכוי שיפוג להן התוקף…
מחקר מדעי הוכיח, כי מערכת שורשים חזקה של עצים בוגרים, עשויה למתן באופן משמעותי רעידות אדמה. זה נכון גם לנו, בני האדם, שככל שהבסיס שלנו חזק ויציב יותר, הטלטלות החזקות של החיים פחות מורגשות.