חוכמת ברלין

אז חזרתי. בערך. בערך, כי בזמן שהגוף כבר מתחיל לעכל את שעון ישראל, הראש עדיין בסוף מערב ברלין, קורא לי לחזור. זה לא היה עוד טיול להתלהב ממנו, זה היה רצף מדהים של ימים מטורפים, בהם קבוצת חברים טובה סירבה להפסיק להנות. יהיה קשה להעלות הרבה על הכתב, כי הרבה רגעים קטנים יצרו חוויה אחת ענקית שתחיה לנצח רק בין אלה שהרכיבו אותה. אבל מה שכן אפשר לכתוב זה תודה.

תודה לאורי, לאלעד, לביטון, לחן, ליקי, לניר ולגלדיס. תודה על מסע של שבירת מחסומים. כי אז מה אם אמרו שלנכה אין מה לחפש על הרחבה של המועדון הכי עמוס בברלין, אז אמרו. ואמרו עוד הרבה דברים, אתם יודעים, אבל אנחנו הצלחנו להתעלות ולדרוס כל אמונה מגבילה ששמענו.

סיפור ההרצאה שלי גדל עכשיו, החוויות המדהימות הופכות לתובנות ורצון עז ללמד אחרים כמה עוצמה וכח יש גם בהם. ולא, לא צריך לנסוע אלפי קילומטרים מכאן כדי למצוא את אותה עוצמה. צריך רק להבין שהמרחק בין החלום שלך למציאות שלך, הוא מס' הפעולות שאתה עושה.

24.8-29.8.2012
אני חייתי חלום.

ילד כובש

גבריאל, ילד בן 11, הוא שחקן כדורגל מצויין המככב בקבוצת הילדים של ברצלונה האגדית. אבל יש עוד פרט קטן וחשוב לגבי שחקן הכדורגל הזה – אין לו כפות רגליים. עם המון אמונה בעצמו ועם כח רצון עצום, הוא מצליח לבעוט בכדור ובכל המוסכמות על מה אפשרי ומה לא. (תודה ליוחאי על הלינק)

פורץ דרך

מי שמכיר אותי יודע – הדבר שאני הכי נמנע ממנו, הוא שיוך למסגרות המוגדרות לבעלי מוגבלויות בלבד. אני מאמין שלעולם לא נראה שוויון מוחלט, נטול סטיגמות או רחמים, כל עוד אנשים מתעקשים לשמור על ההפרדה, ההגדרה, מי נכה ומי בריא. (כבר כתבתי על כך בהרחבה כאן וכאן).

אני משתדל יום יום לברוח מהתיוג הזה, מההשתייכות לקבוצה, מהציפיות הנמוכות וההתמסכנות שכל כך קל וכיף ליפול אליה. תמיד כיף לגלות עוד אנשים שעושים את זה, שפורצים דרך, שמטשטשים את הגבולות.

אוסקר פיסטוריוס, הוא אצן דרום אפריקאי, קטוע רגליים. השבוע, לאחר מאבק ממושך של 6 שנים, הוא הצליח לחצות את קו ההפרדה הכי מובהק בספורט – האולימפיאדה. אוסקר יהיה בעל המוגבלות הראשון בהיסטוריה שיתחרה לצד אצנים בריאים לחלוטין, כבר באולימפיאדה הקרובה בלונדון. עכשיו, זה כבר לא כ"כ משנה באיזה מקום יסיים, הרי את התוצאה הכי חשובה, הוא כבר השיג.

http://youtu.be/vaXwioLpXcc

להגדיר מחדש

מהו הדבר החיוני ביותר לאדם השואף לטפס הר? רגליים חזקות? ממש לא. התשובה היא כח הרצון.

ספנסר ווסט, עוד בחור שהחליט להגדיר מחדש את האפשרי, טיפס עד לפסגת הקלימנג'רו, בעזרת הידיים בלבד. כשכח הרצון נכנס לפעולה, גם ההר הגבוה ביותר באפריקה לא יעצור אותו.

REDEFINE POSSIBLE

 

רוץ ילד רוץ

נפתח את השבוע עם ההחלטה לא להרים ידיים. שיתוק המוחין ממנו סובל מאט, מאוד מגביל אותו בתנועה. כשבית הספר בו הוא לומד החליט לקיים יום ספורט, מאט קיבל פטור באופן אוטומטי. למרות זאת, מאט החליט להשתתף ולהוכיח שוב, שעדיף מאוחר מאשר לוותר מראש. הסוף היה שווה את המאמץ.

שבוע טוב לכל המוכיחים!

 

בלתי ניתן לעצירה

בלתי ניתן לעצירה, כך נקרא הסרטון הבא, אשר הופק במטרה לקדם את המודעות לאולימפיאדת הנכים שתתקיים בעוד כחודשיים. הסרטון צולם כולו בטייק אחד, ללא עצירות וללא עריכה, והוא ממחיש בצורה מדהימה את ההתגברות על העבר הקשה, בדרך לניצחון.

כולנו כולנו, בלתי ניתנים לעצירה.

 

בלתי אפשרי? בינתיים!

פעמים רבות, אנשים מנסים לערער על הטענה שלי שהכל אפשרי. במהלך הרצאה אחת, בחור בשנות ה-40 לחייו ביקש להכניס קצת רציונליות לדברים שלי: "עם כל הכבוד לך יניב, אתה לא באמת מאמין שהכל אפשרי. הרי ללכת, למשל, אתה לא יכול, זה לא אפשרי". התשובה שלי היתה מילה אחת – "בינתיים".

כבר דיברתי על זה כאן, למושג "בלתי אפשרי" יש תאריך תפוגה. מתישהו, אנשי המדע או הטכנולוגיה יבטלו את ה"בלתי" וישאירו אותנו אותנו עם "אפשרי ועוד איך". את זמן הספקנות אפשר לנצל לדברים הרבה יותר מועילים.

בעזרת חליפה רובוטית מיוחדת, קלייר לומאס, משותקת מהצוואר ומטה בעקבות נפילה מסוס, חצתה השבוע את קו הסיום של מרתון לונדון.

בלתי אפשרי?

כביש עוקף מגבלות

מתוך ההרצאה שלנו השבוע: "כל אחד מאיתנו יכול למצוא בעצמו מגבלה כלשהי. היא יכולה להיות פיזית והיא יכולה פסיכולוגית. העניין הוא, שבאותה קלות שניתן לזהות מגבלות, ניתן לזהות דרכים לעקוף אותן."

שבת שלום לכל מערערי המגבלות!