במילה אחת – זכות

לאחר שנה בה נולדו עוד כמה סיפורי הצלחה, עוד כמה תובנות ועוד כמה דברים שרציתי לחלוק, החלטתי שוב לפתוח את ההרצאה שלי לקהל הרחב. ביום שלישי האחרון, נפגשנו בבית ציוני אמריקה, כשאני מצדי מופתע ומתרגש מכמות האנשים שהגיעו לשמוע.

את החוויה עצמה קשה לתרגם למילים, ורק מי שנכח באולם יכול להעיד, אבל את כמות התגובות המפרגנות ואת החותם שהשאיר הערב הזה אני יכול לסכם במילה אחת – זכות. זכות גדולה נפלה בחלקי לשבת ולשתף מתוך העולם שלי, בתקווה להשפיע לטובה, ולו במעט, על העולם של האנשים שפגשתי.

אז בדרך להרצאה הבאה, אני רוצה להודות לכל מי שהיה חלק מעוד ערב של השראה. ערב שאני אזכור עוד הרבה זמן.

לכל שאלה תשובה

אחד השלבים הכי טובים ומהנים בהרצאה שלי הוא שלב השאלות מהקהל. בעוד את ההרצאה עצמה אני יכול לדקלם מתוך שינה, השאלות של הקהל תמיד מאתגרות, גורמות לי לחשוב והרבה פעמים להגיע לתובנות בלייב, על הבמה. אני גם תמיד מבקש מהאנשים לא להתבייש, ולשאול אותי את השאלות שהכי מסקרנות אותם, מדי פעם הם אפילו שואלים על עצמם.

כשהחלטתי לכתוב ספר, ידעתי שכמו בכל תחום בחיים שלי, גם הוא יראה אחרת מהמקובל. הבנתי שזו הזדמנות מצויינת עבורי לשלב את האהבה שלי לכתיבה עם הרצון לשתף ולחלוק עם העולם את הסיפור שלי, את המחשבות שאספתי בדרך ואת התשובות לכל השאלות שתמיד מסקרנות את כולם, בנוגע למצב שלי.

בעוד המילים מצטברות על המסך, אני מזמין אתכם להיות שותפים שלי במסע לכתיבת הספר הראשון שלי. אני אשמח לקבל מכם שאלות מהותיות, שטותיות, צהובות, עמוקות ושאר קושיות, על כל מה שבא לכם לדעת. אני אשתדל להתייחס להכל בצורה כזו או אחרת, מי יודע, אולי השאלה שלכם תגיע גם לראש אחד הפרקים. את השאלות ניתן לכתוב כאן בתגובות או דרך עמוד יצירת קשר.

אז אם היינו יושבים עכשיו לשיחה צפופה על כוס קפה, מה הייתם שואלים אותי?

הכרת השונה

היום הרצאתי במטה אשר, ומישהו מהקהל שאל אותי אם לא פחדתי שהילדים בביה"ס לא יקבלו אותי כמו שאני רוצה. אמרתי לו שתמיד אמרו לי שילדים רעים ויכולים להתאכזר לשונה, ואני טענתי שהם צריכים קודם לראות מה עומד מאחורי המושג "שונה".