Tag Archives: אופטימיות

"מצטערת, לטיסה הזאת אתה לא עולה". אחרי מסע הייסורים שעברתי מול הבירוקרטיה האמריקאית, ככה התחיל הערב שלי בנתב"ג, שלוש שעות לפני הטיסה שכל כך חיכיתי לה. נציגת חברת התעופה הופתעה לגלות אותי בתור הממתינים לצ'ק אין והעמידה תנאים חדשים לעליה שלי למטוס. "סוכנות הנסיעות לא העבירה לנו את המסמכים הדרושים, אתה צריך לשבת ליד שקע חשמל ואין מקומות פנויים ואני בכלל לא בטוחה שמותר לך לעלות על טיסה ארוכה. תבקש פיצוי מהסוכנות, על הטיסה הזאת אתה לא עולה". המזוודות כבר על המסוע, מחכות לזוז ולהיפטר מהמשקל העצום שנחת עליהן. אלעד, גלדיס ואני לא נלחצים, כבר שמענו כל כך הרבה סירובים בדרך למסע הזה.

"טוב, בסדר, עכשיו תגידי מה כן אפשר לעשות כדי שכן נטוס הלילה". "מצטערת, כרגע אין מה לעשות, תחזרו הביתה, תסדרו את כל המסמכים ותמצאו טיסה אחרת בימים הקרובים". אחרי שניה אחת של כעס, שוב השתלט עליי יניב של ההרצאות. "אוקיי, בואי לא נתמקד במה אי אפשר, מה כן צריך לקרות, היפוטתית, כדי שאני אטוס עוד הלילה?". הנציגה שוב הסבירה שכל הכסאות הנמצאים ליד שקע חשמל, כבר תפוסים, ושאין לי מכתב מתאים מרופא שמאשר לי לחצות את האוקיינוס האטלנטי. שניה לאחר מכן, אלעד כבר חיפש אנשים שיהיו מוכנים להתחלף איתנו במקומות. אני כבר הייתי בטלפון, מעיר את הרופאה שלי ומתנצל על השעה המאוחרת.

עכשיו אני אקצר, למרות ששם זה נראה כמו נצח. אלעד מצא אנשים טובים שיושבים ליד שקע חשמל והיו מוכנים להתחלף, הפקס המיוחל מהרופאה הגיע, 27 דקות לפני שהדיילות מתחילות את תיאטרון הוראות הבטיחות. את הדיוטי פרי ראיתי תוך כדי ריצה, הקפה שרף את הלשון, אבל לאף אחד מאיתנו זה לא היה איכפת, חיוך גדול עטף אותנו בדרך לשער העליה למטוס.

כששום דבר לא הולך לך בקלות, זה הופך את התוצאה תמיד להרבה יותר עוצמתית. עברתי 35 ימים של טיול מדהים, מאתגר, מהנה, קשה פיזית ומנטאלית, אבל שווה כל שקל, כל שניה של מאמץ בירוקרטי. חצינו את ארה"ב מחוף אל חוף, חווינו מקומות, אנשים ואוירה שכנראה לעולם לא נשכח. כן, אני עדיין באופוריה ומסרב להתנתק מתחושת החופש הגדול, אבל כנראה שגם זה יעבור עם התגלות האתגר הבא. מדי פעם עוד אעלה פה חוויות ותובנות שהבאתי מאמריקה הגדולה.

בינתיים, אני לא מסיים את הפוסט בלי תודה עצומה לשני אנשים. לאלעד, שהצליח לסבול אותי במשך חודש וקצת והיה לחלק בלתי נפרד מאחת החוויות הכי חזקות שעברתי. אומרים שחברות נמדדת דווקא ברגעים הקשים, אז לנו לא היו חסרים כאלה, ואני גאה להגיד שעברנו את כולם, אני גאה להגיד שאתה חבר שלי. ועוד תודה לגלדיס, שהייתה ונשארה כל הזמן (אהמ… השגרירות, אהמ…). אני לא עושה מילימטר בלעדיה, אז בטח שלא 3,507 מיילים (כן, ספרתי). בכל מקום בו היינו, בכל חוויה מדהימה חדשה, תמיד הסתכלנו אחד על השני בחיוך, ואמרנו – "לטיסה הזאת אתה לא עולה".

ארה"ב, יולי – ספטמבר, 2013.

הבוקר, קוראת נאמנה של התכנים כאן, פנתה אליי באופן פרטי וסיפרה לי על מכשול גדול שצץ בחיים שלה. "יש לי מוטיבציה ואני חיובית ומאמינה בעצמי, ואז קורים דברים כאלה שמזכירים לי שאין לי שליטה על הכל".

"נכון", אמרתי לה, "באמת אין לך שליטה כמעט על כלום. יותר מזה, סביר להניח שבכל דבר שתרצי לעשות בחיים את תתקלי במכשולים". פה היא כבר רצתה למות, אבל הזכרתי לה שהיום גם זה יקר. "אבל למזלך, יש לך שליטה על הדבר הכי חשוב – על הפרשנות שלך. אין שום דבר שהוא טוב באופן גורף ואין שום דבר רע באופן גורף. הכל הכל, כולל הכל, נתון לפרשנות שלנו. רק את תחליטי אם מה שקרה עכשיו הוא אסון גמור, או חתיכת מתנה שקיבלת…"

כל היום לא שמעתי ממנה. לפני 10 דקות קיבלתי סמס: "כנראה שקיבלתי מתנה :-)"

עוד הוכחה מרגשת לכך שכח הרצון חזק יותר מכל כח שלילי. ראיון חובה עם אדם מדהים.
שתהיה שבת מופלאה!

טוב אז… היו בחירות, ובלי להכניס מילה פוליטית, אני חייב לדבר על איך שזה נראה מפה, כקופירייטר שמנתח מהלכי קמפיינים וכאדם שמקדיש הרבה מחשבה לשינויים, מטרות והשגת יעדים.

אנשים קמים ומשנים משהו בחיים שלהם, רק כאשר הם מגיעים למצב בו הם אומרים "אני לא יכול להמשיך עוד דקה אחת ככה, במצב הזה". על זה שיחקו מפלגות השמאל, שרק הזכירו לנו נתונים רעים וכמה המצב קשה ויהיה יותר קשה אם לא נבחר בהם. הימין, מנגד, לא ניסה להעניק שום תקווה, אלא הלך על הקו הברור שאומר "נכון, רע מאוד עכשיו, אבל יהיה אפילו יותר רע אם לא תבחרו בנו". הפחדה הדדית. ואם קמתם היום בבוקר בתחושה מבולבלת, זה רק טבעי. הרי בבחירות האלה אין מנצחים ברורים, ואין השקפה אחת שזכתה לרוב משמעותי.

האמת, לא מפתיע. הנטייה הטבעית שלנו, בני האדם, היא לחפש תקווה, סיבה לאופטימיות. אף אחד מהמועמדים לא דיבר במונחים האלו, אלא המשיכו בקו האיומים ובברירת המחדל – הוא לא, אז אני כן.

ואם ככה, אז תרשו לי להמשיך באותו הקו, ולהציע שאם הם לא, אז אנחנו כן. אם הם לא מוכנים לפזר קצת חיוביות ואמונה אמיתית בדרך וביכולת לשנות, אין סיבה שאנחנו נהיה שותפים לזה…

אחד החגים שאני הכי אוהב הגיע, וזה זמן טוב להתעכב על נקודה קטנה, הקשורה בשם שלו. חג הניסים, כמובן, על שם הנס שהתרחש אי שם בבית המקדש, עם אותו השמן שהספיק ונתן הרבה יותר ממה שציפו ממנו. השאלה הגדולה היא, האם התרחש כאן באמת נס? האם אכן היה כאן מעשה שמיימי או שאולי בכלל מדובר, שוב, בהערכה מוקדמת שגויה?

כמה פעמים בחיים אנחנו טועים בהערכות שלנו? כמה פעמים יוצא לנו לזלזל מראש או להמעיט ביכולת שלנו או של אחרים? "אין סיכוי שאני מצליח לעשות את זה", "הוא לא מספיק טוב בשביל להגיע לזה", אלו רק דוגמאות קטנות למשפטים נפוצים שאנחנו אומרים. ואז, כשמושגת תוצאה טובה ומפתיעה, אנחנו מיד מכריזים בהחלטיות מביכה – נס!

אז אם כבר באנו חושך לגרש, בואו נחליט שאנחנו מבעירים את הזלזול המוקדם וחוסר האמונה שלנו בעצמנו או באחרים. ניתן הרבה אור לאופטימיות ולהבנה כי דברים תמיד יכולים להתממש, כנגד כל הציפיות. ניסים לא קורים מעצמם, הם לא נולדים יש מאין, אלא מתוך השקעה והצלחה כנגד הציפיות. אסור לנו להסתכן ולשבת בחיבוק ידיים מתוך תקווה שיקרה הנס, אלא להשקיע בפעולות שיקדמו את התוצאה לה אנחנו מחכים. יוצרי ה"ניסים" הם אנחנו.

הדברים שאני כותב כאן והגישה האופטימית שלי בשיחות היום יום, מעוררים אצל המיואשים לא מעט התנגדויות. נכון, גם אצלי הצד הציני עובד שעות נוספות, אבל ככל שזה נוגע לשינוי וליכולת של כל אדם בכל מצב לשפר בצורה דרסטית את איכות החיים שלו, אני מאמין באמונה שלמה.

הנה רשימה חלקית של תגובות סקפטיות נפוצות:
- אתה עוד ילד שחושב שהכל אפשרי, זה יעבור לך.
- אם באמת היתה נוסחת קסם, כולם פה היו מאושרים.
- לא לכולם יש כח רצון חזק
- בגילי כבר קשה לשנות
- עם סיפוק ואושר לא הולכים למכולת
- ככה אני, זה מה יש ולמדתי להשלים עם זה.
והמשפט הכי הזוי ששמעתי: "יש לך מזל שאתה ככה, לי אין".

אז לא, לבחור שחולה במחלה שכל יום, כל יום, מחלישה את שרירי גופו ומדרדרת את המצב הבריאותי שלו על בסיס קבוע, קצת קשה לדבר על מזל. ולא, לא נולדתי עם נוסחת קסם, ולא באמת עשיתי היכרות עם כח הרצון שלי, עד הרגע בו נאלצתי להשתמש בו. נכון, ככל שאתה מתבגר יותר, ההרגלים השליליים כבר הופכים לדפוס ואתה מתחיל לשכנע את עצמך שאין דרך לשינוי. למזלנו, האש הבוערת בנו להיות מאושרים ומסופקים, מסוגלת לשרוף כל דפוס קיים.

בהרצאות שלי אני מספר על כל השלבים שהובילו אותי למלחמה על השינוי שהציל את החיים שלי. אשמח להגיע ולשתף גם אתכם בתהליך.