והגדת לבנך

"תגיד, מאיפה הכוחות? איך זה שכל כך הרבה נכים נכנעים למחלה, ואתה ככה, בכלל לא סופר אותה?". זו אחת השאלות הכי נפוצות ששואלים אותי. היא בלטה במיוחד גם בין כל השאלות ששלחתם לי לאחרונה.

אז אני אגלה לכם את התשובה הקבועה – זה לא אני, זה ההורים שלי. האמת, לא הייתה לי אופציה אחרת. הרי זה לא שעמדתי בפני דילמה, וזה לא שהייתי אמור לוותר על משהו ובחרתי ללכת נגד הציפיות. הציפיות תמיד היו רגילות, סטנדרטיות, בריאות לחלוטין, עם המון תמיכה וגיבוי, כל הזמן. גדלתי לתוך מציאות בה לא הייתה שאלה לגבי מידת ההצלחה הצפויה לי, מציאות בה לא הייתה לי את הזכות להרים ידיים.

כן, ילדים שומעים והולכים בעקבות ההורים. וממש כמו שהם זקוקים לצעקה הזו רגע לפני שהם מכניסים את היד לסיר רותח, הם זקוקים להכוונה הטובה, לעידוד, לתמיכה, לידיעה שלמרות כל מה שאומרים עליהם בבית הספר, כן יכול לצאת מהם משהו, ואפילו משהו גדול.

אז לכבוד החג הכי משפחתי בלוח, רק הבאתי כאן תזכורת לכוחן של המילים. שימוש נכון ומושכל בהן כבר מגיל קטן, יכול לבנות אדם שלם, כזה שיכול לעמוד בהרבה יותר מ-10 מכות.

שיהיה חג שמח לכולכם!

שלכם תמיד,
יניב.