הבחירות שלנו

טוב אז… היו בחירות, ובלי להכניס מילה פוליטית, אני חייב לדבר על איך שזה נראה מפה, כקופירייטר שמנתח מהלכי קמפיינים וכאדם שמקדיש הרבה מחשבה לשינויים, מטרות והשגת יעדים.
אנשים קמים ומשנים משהו בחיים שלהם, רק כאשר הם מגיעים למצב בו הם אומרים "אני לא יכול להמשיך עוד דקה אחת ככה, במצב הזה". על זה שיחקו מפלגות השמאל, שרק הזכירו לנו נתונים רעים וכמה המצב קשה ויהיה יותר קשה אם לא נבחר בהם. הימין, מנגד, לא ניסה להעניק שום תקווה, אלא הלך על הקו הברור שאומר "נכון, רע מאוד עכשיו, אבל יהיה אפילו יותר רע אם לא תבחרו בנו". הפחדה הדדית. ואם קמתם היום בבוקר בתחושה מבולבלת, זה רק טבעי. הרי בבחירות האלה אין מנצחים ברורים, ואין השקפה אחת שזכתה לרוב משמעותי.
האמת, לא מפתיע. הנטייה הטבעית שלנו, בני האדם, היא לחפש תקווה, סיבה לאופטימיות. אף אחד מהמועמדים לא דיבר במונחים האלו, אלא המשיכו בקו האיומים ובברירת המחדל – הוא לא, אז אני כן.
ואם ככה, אז תרשו לי להמשיך באותו הקו, ולהציע שאם הם לא, אז אנחנו כן. אם הם לא מוכנים לפזר קצת חיוביות ואמונה אמיתית בדרך וביכולת לשנות, אין סיבה שאנחנו נהיה שותפים לזה…

שני זאבים

ערב אחד, סיפר זקן חכם לנכדו על המאבק שמתרחש בתוך האנשים פנימה. אמר הזקן: "בני, המאבק הוא בין שני הזאבים החיים בתוכנו. זאב אחד הוא רשע, כעסן, קנאי, תאב בצע, יהיר, מעליב, שקרן ומלא רגשי נחיתות ורחמים עצמיים. הזאב השני שוחר שלום וטוב, בעל תקווה, חזון ואמונה, נדיב, דובר אמת, רחמן וצנוע". הנכד שתק וחשב על דברי סבו במשך זמן מה. לאחר מכן, שאל: "סבא, איזה זאב בדרך כלל מנצח?"

הסב החכם חייך וענה: "הזאב שאתה מאכיל…"

(מקור לא ידוע)