מדרגות נעות

רובכם מכירים את סיפור מלחמת העולם שאני מנהל מול שגרירות ארה"ב, בדרך להוצאת ויזה למטפלת שלי, גלדיס. הסיפור עדיין לא הושלם ואני בתהליך מתמיד של הבנת החוקים האמריקאים והישראלים, המתנה לבירוקרטיות ושיחות שכנוע עם הממונים. בסוף, אני בטוח, אנחנו נקבל את הויזה ונצא לטיול לארה"ב, אבל עד אז, צפוי לי עוד תהליך ארוך של ניסוי וטעייה.

כשניסיתי לבדוק מול אנשים עם סיפור דומה לשלי מה עליי לעשות, רובם המכריע פשוט לא ידעו לענות לי. פעם אחר פעם, אנשים נתקלו בפלונטר אליו הגעתי, השלימו עם הגזירה וויתרו על המטרה. קיבלתי את כל התשובות וההסברים למה אני לא יכול לקבל את אותה ויזה, אבל אף אחד לא טרח לבדוק מה כן אפשר לעשות.

אז החדשות הטובות הן שיש הרבה מה לעשות. ההחלטה לנקוט פעולה ולשאול את השאלות הטובות, תמיד תיקח אותנו עוד כמה מדרגות קדימה. להשלים עם המצב הקיים זה ממש אבסורדי בעיניי, וזה הזכיר לי מאוד את הסרטון הבא:

זמן לעצמי

שבוע שלם של עבודה מאומצת, דחק לפינה את אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות – לכתוב כאן. כ"כ קל ליפול למקומות האלה, בהם סדר העדיפויות שלך נכנע לשגרה, ואתה, הרצונות שלך, השאיפות, התחביבים, המשפחה והחברים, נדחקים לסוף הרשימה.

טוב שיש סופ"ש בשביל לזהות את זה. לזהות ולתקן. השבת היא זמן מצוין לקחת החלטה ולהבטיח לעצמנו שהשבוע הבא יראה טיפה אחרת. הגיע הזמן לקחת משהו שהזנחנו מסוף הרשימה, אפילו משהו קטן, ולתת לו מקום של כבוד בלו"ז השבועי.

זה נכון, אין לנו הרבה זמן פנוי, הרי חלקים גדולים ממנו אנחנו מבלים בתחושות אשמה ופספוס…

שבת שלום למעדכני רשימת העדיפויות!

 

על חלומות ותירוצים

באשר לכסף שצויין על ידי מרבית המשיבים כמכשול הגדול ביותר העומד בינם לבין חלומם, אומר רז: "זה חלק ממנגנון הגנה פסיכולוגי. הפוטנציאל להגיע לאיזון או לחלופין להתחיל לעשות ספורט, תלוי בי ולא בהכרח בכסף. אנחנו חיים בסיר לחץ נורא ובכל זאת מאושרים, אז כנראה שגם כשאנחנו מדברים על החלומות שלנו, נוח להגיד 'לא הגשמתי את החלום בגלל מחסור במזומנים'".

לקריאת הכתבה המלאה »