לא מתפשר על אושר

בימים האחרונים אני נתקל בכל מיני זוויות לאותה שאלה בדיוק – האם נכון להתפשר על דברים מהותיים במטרה להמשיך לנוע, או שאולי עדיף לדבוק בסטנדרטים גבוהים גם במחיר של סבל זמני.

לא מעט אנשים מתייעצים איתי לגבי הסוגיה הלא פשוטה הזו, גם אם ההתלבטות שלהם נוגעת לתחומים שונים לחלוטין. לאחת, הוגשה הצעת עבודה עם משכורת מפנקת, אבל בתפקיד שלא קשור לתחום בו היא חולמת לעבוד. בחור אחר הצהיר בפניי שהוא חושש לסיים את מערכת יחסים הארוכה שלו, למרות שישנם כמה דברים עליהם הוא לא מוכן להתפשר עם בת הזוג שלו. מישהי נוספת סיפרה לי שהיא מאוד רוצה ללמוד מקצוע מסוים "אבל נדיר למצוא בזה עבודה", וגבר אחד, לא צעיר במיוחד, התלבט אם לסיים במהירות פרויקט עליו עבד, או להאט ולהרגיש שלם עם איכות העבודה שביצע. אלו דיונים כל כך מורכבים ומבלבלים, אבל בעיניי זה תמיד מסתכם לאותה שאלה. אני תמיד שואל את היושב מולי האם הוא יכול לדמיין את עצמו בעוד שנה מהיום, אחרי שביצע את הויתור. האם הוא מאושר? האם קיימת תחושת פספוס? האם זה היה שווה את ההתפשרות?

בעיניי, סיפוק אמיתי מתקיים כאשר המציאות עונה על הציפיות שלנו מעצמנו. אני חושב שמותר ונכון להתגמש במהלך החיים, כל עוד האושר האישי שלנו לא נמצא בסכנה. הרי תלוש שכר מכובד לא מבטיח חיוך בבוקר, בדרך לעבודה, ומערכת יחסים בה צד אחד לא מרגיש שלם, עתידה להתפוצץ בכל מקרה. נכון, המון פעמים מפתה מאוד לסיים עם ההמתנה ולהתחיל לקטוף פירות מידיים. הבעיה היא, שלא מעט פעמים, איבוד הסבלנות משאיר לנו ביד פרי חמוץ במיוחד.

זמן לעצמי

שבוע שלם של עבודה מאומצת, דחק לפינה את אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות – לכתוב כאן. כ"כ קל ליפול למקומות האלה, בהם סדר העדיפויות שלך נכנע לשגרה, ואתה, הרצונות שלך, השאיפות, התחביבים, המשפחה והחברים, נדחקים לסוף הרשימה.

טוב שיש סופ"ש בשביל לזהות את זה. לזהות ולתקן. השבת היא זמן מצוין לקחת החלטה ולהבטיח לעצמנו שהשבוע הבא יראה טיפה אחרת. הגיע הזמן לקחת משהו שהזנחנו מסוף הרשימה, אפילו משהו קטן, ולתת לו מקום של כבוד בלו"ז השבועי.

זה נכון, אין לנו הרבה זמן פנוי, הרי חלקים גדולים ממנו אנחנו מבלים בתחושות אשמה ופספוס…

שבת שלום למעדכני רשימת העדיפויות!

 

כשהתקווה נגוזה

גיא ברנע היה אחת התקוות הגדולות שלנו לקראת האולימפיאדה הקרובה בלונדון. במבחן המכריע, גיא לא השיג את התוצאה הדרושה ונשאר מחוץ לתחרות אליה התכונן במשך 4 שנים. איך מתמודדים עם הכישלון ותחושת האכזבה? כמו ספורטאי אמיתי! לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן »