עד לא מזמן, התביישתי להגיד שאני מקבל את המגבלה שלי כמשהו חיובי, שכנראה שבלעדיה לא הייתי מי שאני כיום וסביר שלא הייתי מכיר את האנשים המדהימים שנמצאים בחיים שלי. זה נראה לי פתטי והיפותטי. לאט לאט, עם הזמן, אני מגלה עוד ועוד אנשים שמספרים שדווקא טרגדיה גדולה או מחלה קשה הפכו למתנה ששינתה את חייהם. הנה טור של נעמה, חברה יקרה אשר חושפת את סיפורה האישי ומספרת איך דווקא המקום הכי כואב ונמוך אליו הגיעה, היווה את נקודת המפנה החיובית בחיים שלה.
לפני כשנה, יוסי סיאס שאל אותי: "יניב, יכול להיות שאתה מאוהב במחלה שלך?". אז לא, ממש לא מאוהב, אבל אם רבי נחמן אמר – "תן חיוך, הכל לטובה", הוא כנראה ידע משהו…
