הכל פרשנות

הבוקר, קוראת נאמנה של התכנים כאן, פנתה אליי באופן פרטי וסיפרה לי על מכשול גדול שצץ בחיים שלה. "יש לי מוטיבציה ואני חיובית ומאמינה בעצמי, ואז קורים דברים כאלה שמזכירים לי שאין לי שליטה על הכל".

"נכון", אמרתי לה, "באמת אין לך שליטה כמעט על כלום. יותר מזה, סביר להניח שבכל דבר שתרצי לעשות בחיים את תתקלי במכשולים". פה היא כבר רצתה למות, אבל הזכרתי לה שהיום גם זה יקר. "אבל למזלך, יש לך שליטה על הדבר הכי חשוב – על הפרשנות שלך. אין שום דבר שהוא טוב באופן גורף ואין שום דבר רע באופן גורף. הכל הכל, כולל הכל, נתון לפרשנות שלנו. רק את תחליטי אם מה שקרה עכשיו הוא אסון גמור, או חתיכת מתנה שקיבלת…"

כל היום לא שמעתי ממנה. לפני 10 דקות קיבלתי סמס: "כנראה שקיבלתי מתנה :-)"

מחלה במתנה

עד לא מזמן, התביישתי להגיד שאני מקבל את המגבלה שלי כמשהו חיובי, שכנראה שבלעדיה לא הייתי מי שאני כיום וסביר שלא הייתי מכיר את האנשים המדהימים שנמצאים בחיים שלי. זה נראה לי פתטי והיפותטי. לאט לאט, עם הזמן, אני מגלה עוד ועוד אנשים שמספרים שדווקא טרגדיה גדולה או מחלה קשה הפכו למתנה ששינתה את חייהם. הנה טור של נעמה, חברה יקרה אשר חושפת את סיפורה האישי ומספרת איך דווקא המקום הכי כואב ונמוך אליו הגיעה, היווה את נקודת המפנה החיובית בחיים שלה.

לפני כשנה, יוסי סיאס שאל אותי: "יניב, יכול להיות שאתה מאוהב במחלה שלך?". אז לא, ממש לא מאוהב, אבל אם רבי נחמן אמר – "תן חיוך, הכל לטובה", הוא כנראה ידע משהו…

ההרצאה שעוד לא עשיתי

אחד החלומות הכי פרועים שלי הוא לתת הרצאה מעל אחת הבמות של טד. אחרי שראיתי את ההרצאה הזו, לא חושב שיש לכך טעם, איימי מאלינס המדהימה גנבה לי את הטקסט :) איימי היא אצנית ו…אה כן, אין לה עצמות שוק והיא רצה ומדגמנת על פרוטזות.

"מצוקה היא לא מכשול שיש להקיפו בכדי לחזור לחיים. היא חלק מהחיים עצמם. ואני נוטה לחשוב עליה כמו על הצל שלי. לעיתים אני רואה הרבה ממנו, לעיתים ניתן לראות רק מעט, איך הוא תמיד איתי. וללא צל של ספק, אין בכוונתי לצמצם את השפעתה ומשקלה של מצוקתו של אדם."

מילה במילה היא גנבה לי…