הרגל דוחה

המעבר לשעון החורף גרם לי לחשוב על השעה שהרווחנו הלילה. כמה פעמים אנחנו מתרצים לעצמנו שחוסר זמן מונע מאיתנו להגשים חלום ישן או מטרה שמנדנדת מאחורי הראש… אז הנה הסוד… הסוד הוא שיש לנו המון זמן פנוי, המון. הבעיה היא, שאת רובו אנחנו משקיעים בתירוצים והסחות דעת, אשר דוחים את הצעד הראשון המפחיד.

אז לקראת כיפור, נבקש מעצמנו סליחה על שדחינו משהו שבטוח היה גורם לנו אושר אם היינו מבצעים אותו כבר, ונתחיל במשימה פשוטה וקלה שצריך לבצע בשביל להתחיל להתניע. כשעושים צעדים קטנים קטנים בדרך למטרה הגדולה, אפשר פתאום להגיע כבר לחצי הדרך מבלי שבכלל שמנו לב…

אלוף

עוד מילה על האלוף נועם גרשוני. בזמן שגופו שכב שבור בבית החולים, הראש שלו לקח החלטה. ההחלטה לצאת מהמצב הקשה אליו נקלע והאמונה שזה אפשרי, הביאו אותו לדלג מעל כל סקפטיות רפואית. אלוף. לקריאת הכתבה המלאה »

פריצת דרך

הנה שניה פנויה לכתוב.

מי שהשתתף כבר בהרצאה שלי, מכיר את סיפור יציאת מצרים שלי ממערכת החינוך המיוחד למערכת החינוך הרגיל. התלאות והייסורים שעברתי על מנת לצאת ממקום שלא הייתי שייך אליו מלכתחילה, הם אלה שלימדו אותי לראשונה על הכח המצטבר אצלנו כאשר אנחנו ממוקדי מטרה.

השבוע, פגשתי את אחת מאנשי הצוות מבית הספר המיוחד בו הושמתי כברירת מחדל. "היום, אנחנו מזהים כבר בגיל 3 מי לא שייך למערכת, ומיד מעבירים אותו לשילוב בחינוך הרגיל", היא סיפרה בגאווה. שמחתי לשמוע והזכרתי לה שבזמני זה היה אחרת וש"שילוב" היתה מילה מופרכת. "נכון, בזמנך זה לא היה, כי כנראה לא היו מספיק דוגמאות לשילוב מוצלח", אמרה והצביעה עליי.

אנחנו חייבים לזכור את זה – כשאין דוגמה טובה, אנחנו נהיה הדוגמה. "אף אחד לא הצליח לעשות את זה" הוא לא משפט תירוץ להרמת ידיים, הוא משפט מוטיבציה להיות פורץ דרך, להיות זה שכן הצליח. כי הרי אין דלת שאי אפשר לפתוח, פשוט צריך המון נחישות והמון סבלנות בחיפוש אחר המפתח המתאים.

שבת שלום לפורצי הדרך!

חוכמת ברלין

אז חזרתי. בערך. בערך, כי בזמן שהגוף כבר מתחיל לעכל את שעון ישראל, הראש עדיין בסוף מערב ברלין, קורא לי לחזור. זה לא היה עוד טיול להתלהב ממנו, זה היה רצף מדהים של ימים מטורפים, בהם קבוצת חברים טובה סירבה להפסיק להנות. יהיה קשה להעלות הרבה על הכתב, כי הרבה רגעים קטנים יצרו חוויה אחת ענקית שתחיה לנצח רק בין אלה שהרכיבו אותה. אבל מה שכן אפשר לכתוב זה תודה.

תודה לאורי, לאלעד, לביטון, לחן, ליקי, לניר ולגלדיס. תודה על מסע של שבירת מחסומים. כי אז מה אם אמרו שלנכה אין מה לחפש על הרחבה של המועדון הכי עמוס בברלין, אז אמרו. ואמרו עוד הרבה דברים, אתם יודעים, אבל אנחנו הצלחנו להתעלות ולדרוס כל אמונה מגבילה ששמענו.

סיפור ההרצאה שלי גדל עכשיו, החוויות המדהימות הופכות לתובנות ורצון עז ללמד אחרים כמה עוצמה וכח יש גם בהם. ולא, לא צריך לנסוע אלפי קילומטרים מכאן כדי למצוא את אותה עוצמה. צריך רק להבין שהמרחק בין החלום שלך למציאות שלך, הוא מס' הפעולות שאתה עושה.

24.8-29.8.2012
אני חייתי חלום.

להגדיר מחדש

מהו הדבר החיוני ביותר לאדם השואף לטפס הר? רגליים חזקות? ממש לא. התשובה היא כח הרצון.

ספנסר ווסט, עוד בחור שהחליט להגדיר מחדש את האפשרי, טיפס עד לפסגת הקלימנג'רו, בעזרת הידיים בלבד. כשכח הרצון נכנס לפעולה, גם ההר הגבוה ביותר באפריקה לא יעצור אותו.

REDEFINE POSSIBLE

 

רוץ ילד רוץ

נפתח את השבוע עם ההחלטה לא להרים ידיים. שיתוק המוחין ממנו סובל מאט, מאוד מגביל אותו בתנועה. כשבית הספר בו הוא לומד החליט לקיים יום ספורט, מאט קיבל פטור באופן אוטומטי. למרות זאת, מאט החליט להשתתף ולהוכיח שוב, שעדיף מאוחר מאשר לוותר מראש. הסוף היה שווה את המאמץ.

שבוע טוב לכל המוכיחים!

 

מותר לשנות

הרבה פעמים קורה שאנחנו מאוד מאוד רוצים להשיג משהו, ופתאום, באמצע הדרך, המטרה משתנה ובאים רצונות חדשים, אחרים. צריך תמיד לזכור שזה חלק טבעי מההתפתחות שלנו ואין מה להתאכזב או לכעוס על עצמנו. הזמן עושה את שלו ומביא איתו תובנות חדשות שנכונות לתקופה ולסיטואציה בה אנו נמצאים. אין צורך להילחם בשינוי, אלא לזכור שהחיים הם דינאמים ודברים קורים מהסיבות הנכונות…