עוד קליפה

כבר כמה שנים שאני כותב לכם כאן, מנסה לשתף אתכם בתחושות ובמחשבות אשר צצות לי מדי פעם. זו זכות ענקית בעיניי שהצלחתי לצבור קהל כזה גדול ותומך ומפרגן. אנשים כאן מרגישים בנוח לשתף אותי כחבר קרוב בחוויות, בקשיים ובהצלחות שלהם, אפילו שאת רובם אני לא מכיר באופן אישי. אז החשיפה הדדית, וככל שהיחסים כאן מתדהקים, אני מרגיש יותר בנוח לחשוף עוד צד, לנער מעליי עוד קליפה.

אז בעוד בד"כ אני נוהג לשתף אתכם בחוזקות ובביטחון שיש לי ברוב הדברים שאני עושה, הפעם אני מגלה בפניכם שני פרטים פחות חזקים שלי. הראשון הוא שאני לא אוהב את עצמי בוידאו. אני תמיד מרגיש שיש פער עצום בין איך שאני מרגיש באמת לבין איך שאני נראה ונשמע על המסך. זה קצת כמו שסופרמן מגלה שהוא כריסטופר ריב. הפרט השני הוא שאני לא נוהג לשתף ולדבר על התחום הרומנטי בחיי. בעוד את שאר סוגיות החיים אני מוכן לשים תחת מיקרוסקופ, את הנושא הזוגי הכל כך מורכב וכל כך לא ברור, בחרתי להניח במגירה.

עד שבא מעיין. מעיין שוורץ, חבר קרוב וצלם/במאי מוכשר, התבקש להכין סרט דוקו קצר במסגרת לימודי קולנוע במכללת "ספיר". כשהוא פנה אליי בבקשה להכניס מצלמה לחיים שלי, רעדתי בהתחלה. המחשבה על להחליף את הכתיבה שלי בעדשה נטולת פילטרים ותיקונים קוסמטיים, נראתה לי פורנוגרפית. אבל מעיין, בעזרת המילים הנכונות ומספר איומים נכונים, הביא אותי למסקנה שאולי ומדובר כאן בהזדמנות. הזדמנות לשחרר עוד פחד ולהרים עוד נושא אל שולחן הניתוחים.

בדופק גבוה אני נרגש וגאה להציג בפניכם את התוצאה הסופית וממש סקרן לשמוע את דעתכם הלא מצונזרת. נעים מאוד, יניב.

נגד הרוח

הנה וידוי – אני לא אוהב חורף. וכן, תגידו שבישראל אין באמת חורף וטוב שאתה לא גר באירופה, אבל אותי, גם גשם קטן ורוח גדולה, יכולים להשבית מכלל פעילות. עם 0% שומן מגן מתחת לעור, השגרה הדינאמית שלי מורידה הילוך, ואני מבלה יותר שעות ליד התנור שלי, מאשר מחוץ לדלת.

בשבוע שעבר, למשל, תקפה אותי ההתקררות השנתית, אשר חיסלה את כל התכנונים והמשימות. נאלצתי לוותר על פגישות חשובות, ובמקומן להתמסר לתה המסורתי. אמרתי לעצמי שזה בסדר, זו התקופה ומותר להנמיך את העשייה עכשיו, כדי לצבור כוחות לביצוע רשימת התכנונים הענקית של הקיץ. כן, בטח.

תחת 38.5 מעלות חום, שלחתי מייל שסגר סופית את התאריך – 12.2.2013. מה זה בדיוק ומה יקרה שם אתם עוד תגלו בהמשך, אבל ביצעתי התחייבות למטרה חדשה.

נכון, יקרו דברים במהלך החיים שלנו אשר יעצרו את העשייה וימנעו לרגע את המשך ההתקדמות, אבל גם ברגעים האלו, חשוב לבצע פעולות קטנות שיגרמו לנו להתחייב למטרה כלשהי. ככה, כשכבר נחזור לפעילות השוטפת, לא נצטרך להתחיל הכל מהתחלה.

אז יאללה, לכו נגד הרוח.

 

מחלה במתנה

עד לא מזמן, התביישתי להגיד שאני מקבל את המגבלה שלי כמשהו חיובי, שכנראה שבלעדיה לא הייתי מי שאני כיום וסביר שלא הייתי מכיר את האנשים המדהימים שנמצאים בחיים שלי. זה נראה לי פתטי והיפותטי. לאט לאט, עם הזמן, אני מגלה עוד ועוד אנשים שמספרים שדווקא טרגדיה גדולה או מחלה קשה הפכו למתנה ששינתה את חייהם. הנה טור של נעמה, חברה יקרה אשר חושפת את סיפורה האישי ומספרת איך דווקא המקום הכי כואב ונמוך אליו הגיעה, היווה את נקודת המפנה החיובית בחיים שלה.

לפני כשנה, יוסי סיאס שאל אותי: "יניב, יכול להיות שאתה מאוהב במחלה שלך?". אז לא, ממש לא מאוהב, אבל אם רבי נחמן אמר – "תן חיוך, הכל לטובה", הוא כנראה ידע משהו…

ההרצאה שעוד לא עשיתי

אחד החלומות הכי פרועים שלי הוא לתת הרצאה מעל אחת הבמות של טד. אחרי שראיתי את ההרצאה הזו, לא חושב שיש לכך טעם, איימי מאלינס המדהימה גנבה לי את הטקסט :) איימי היא אצנית ו…אה כן, אין לה עצמות שוק והיא רצה ומדגמנת על פרוטזות.

"מצוקה היא לא מכשול שיש להקיפו בכדי לחזור לחיים. היא חלק מהחיים עצמם. ואני נוטה לחשוב עליה כמו על הצל שלי. לעיתים אני רואה הרבה ממנו, לעיתים ניתן לראות רק מעט, איך הוא תמיד איתי. וללא צל של ספק, אין בכוונתי לצמצם את השפעתה ומשקלה של מצוקתו של אדם."

מילה במילה היא גנבה לי…

אלוף

עוד מילה על האלוף נועם גרשוני. בזמן שגופו שכב שבור בבית החולים, הראש שלו לקח החלטה. ההחלטה לצאת מהמצב הקשה אליו נקלע והאמונה שזה אפשרי, הביאו אותו לדלג מעל כל סקפטיות רפואית. אלוף. לקריאת הכתבה המלאה »

ניק וויצ'יץ'

הרשת הוצפה בשבוע האחרון בתמונות החתונה של ניק עם אישתו היפייפיה קאני. זה אחלה תירוץ עבורי להעלות שוב קטע מתוך ההרצאה של הבחור המדהים הזה, שמצליח לשבור כל אמונה מגבילה. אני עדיין לומד ממנו…

 

ילד כובש

גבריאל, ילד בן 11, הוא שחקן כדורגל מצויין המככב בקבוצת הילדים של ברצלונה האגדית. אבל יש עוד פרט קטן וחשוב לגבי שחקן הכדורגל הזה – אין לו כפות רגליים. עם המון אמונה בעצמו ועם כח רצון עצום, הוא מצליח לבעוט בכדור ובכל המוסכמות על מה אפשרי ומה לא. (תודה ליוחאי על הלינק)