מדרגות נעות

רובכם מכירים את סיפור מלחמת העולם שאני מנהל מול שגרירות ארה"ב, בדרך להוצאת ויזה למטפלת שלי, גלדיס. הסיפור עדיין לא הושלם ואני בתהליך מתמיד של הבנת החוקים האמריקאים והישראלים, המתנה לבירוקרטיות ושיחות שכנוע עם הממונים. בסוף, אני בטוח, אנחנו נקבל את הויזה ונצא לטיול לארה"ב, אבל עד אז, צפוי לי עוד תהליך ארוך של ניסוי וטעייה.

כשניסיתי לבדוק מול אנשים עם סיפור דומה לשלי מה עליי לעשות, רובם המכריע פשוט לא ידעו לענות לי. פעם אחר פעם, אנשים נתקלו בפלונטר אליו הגעתי, השלימו עם הגזירה וויתרו על המטרה. קיבלתי את כל התשובות וההסברים למה אני לא יכול לקבל את אותה ויזה, אבל אף אחד לא טרח לבדוק מה כן אפשר לעשות.

אז החדשות הטובות הן שיש הרבה מה לעשות. ההחלטה לנקוט פעולה ולשאול את השאלות הטובות, תמיד תיקח אותנו עוד כמה מדרגות קדימה. להשלים עם המצב הקיים זה ממש אבסורדי בעיניי, וזה הזכיר לי מאוד את הסרטון הבא:

להפוך פחד לדחף

לפני כשבוע, מצאתי את עצמי בתוך היסטריה רגעית. ימים ארוכים של בטלה ומחסור בלקוחות חדשים, הביאו אותי לחרדה מסוימת שעסק הקופירייטינג שלי נשחק ואני מאבד מומנטום. דיברתי על זה כאן, תחושות שליליות הן סימן איתות. הן לא נועדו על מנת שנשקע בהן, אלא כדי שנבין שמשהו לא בסדר ונלך לתקן, ממש כמו שכאב פיזי מודיע שצריך לטפל בגוף. אז נזכרתי בזה. אספתי את עצמי ושלחתי 26 מיילים ללקוחות פוטנציאלים. היום, בקושי מצאתי זמן לכתוב כאן מרוב עבודה.

ככה זה, אין פתרונות קסם, עשייה מובילה לתוצאות, "פחד" צריך להתהפך ל"דחף", והדחף הזה של לעשות ולשנות את המצב הקיים, כבר יוביל בעצמו לתוצאות. נסו את זה בבית!