אחרי החגים

"אחרי החג אני…"

מי לא השתמש בוריאציה כלשהי של המשפט הזה במהלך החודש האחרון. התקופה הזו, שהרגישה כמעט כמו הזמן בו בני ישראל עשו רונדלים במדבר, גרמה לנו לשים את שגרת החיים שלנו בצד ולהתמקד בלהאכיל את עצמנו, במזון ובהבטחות. "אחרי החגים אני נרשמת לקורס ההוא…", "אחרי החגים אני מפסיק ל…", "אחרי החגים אני סוף סוף עושה עושה את זה…". אז כן, אחרי החגים כבר כאן והגיע הזמן לפרוע חובות. המוח שלנו קיבל הבטחה מעצמנו והוא מחכה שהיא תתממש. אם הבטחנו לגרום לגוף ולנפש שלנו להיות קצת יותר מסופקים, בריאים ומאושרים, אסור לנו לזלזל במילה הזאת. הרי אם היינו מבטיחים משהו לאדם אחר, היינו בסופו של דבר עושים מאמצים גדולים לקיים את ההבטחה, ולו רק בשל החשש מההשלכות. הגוף שלנו, אגב, נוקם בצורה האכזרית ביותר על הבטחה שלא מומשה – הוא שולח תחושות אכזבה ותסכול המשפיעות על כל תחום בחיים שלנו. אני באופן אישי לא הייתי מתעסק איתו.

בחול המועד עלה בי המשפט: "זהו, אחרי החג אני ממשיך לכתוב את הספר שלי!". נחשו מה עשיתי אתמול בלילה… :)

אחרי החגים שמח לכולכם!