טיפוס מעורר השראה

חיפשתי דרך להתניע לעצמי את השבוע באנרגיה טובה עם קצת דלק לנשמה, ונזכרתי שמישהו המליץ לי לבדוק מי זה קייל מיינארד. בדקתי. וואו!

הבחור העל-אנושי הזה, מוכיח שוב כמה גוף בריא הוא דבר זניח לעומת הרצון לנצח. הרי מאדם ללא ידיים וללא רגליים, לא הייתם מצפים להיות אלוף בהיאבקות או מתעמל קרקע, ולא הייתם יכולים לדמיין שאותו גידם יטפס בזחילה עד לראש הקלימנג'רו.

פתחו גם אתם את השבוע עם השראה מטורפת. שיהיה שבוע מצוין!

סיפור לשבת: שעה של אבא

מספרים על ילד אחד שהתעורר באמצע הלילה ורץ לחדר של הוריו. הוא ניגש לאבא שלו, חיבק אותו חזק ושאל: "אבא, כמה אתה מרוויח לשעה?". האב הופתע מהשאלה. מבולבל ונבוך ענה בלחש: "אמממ…. 40…. בערך 40 שקלים לשעה. למה אתה שואל?". עוד לא סיים לשאול והילד כבר רץ לחדרו. לאחר דקה חזר כשמספר מטבעות בידו. "הנה 40 שקלים אבא, אפשר לקנות שעה שלך? תוכל לחזור מחר מוקדם הביתה?"

השבת, הקדישו זמן ליקיריכם. זכרו שהאנשים הקרובים לנו הם המרכיב החשוב ביותר בהצלחה שלנו, אל תגרמו להם לסבול בעקבותיה.

שתהיה שבת שלום…

פריצת דרך

הנה שניה פנויה לכתוב.

מי שהשתתף כבר בהרצאה שלי, מכיר את סיפור יציאת מצרים שלי ממערכת החינוך המיוחד למערכת החינוך הרגיל. התלאות והייסורים שעברתי על מנת לצאת ממקום שלא הייתי שייך אליו מלכתחילה, הם אלה שלימדו אותי לראשונה על הכח המצטבר אצלנו כאשר אנחנו ממוקדי מטרה.

השבוע, פגשתי את אחת מאנשי הצוות מבית הספר המיוחד בו הושמתי כברירת מחדל. "היום, אנחנו מזהים כבר בגיל 3 מי לא שייך למערכת, ומיד מעבירים אותו לשילוב בחינוך הרגיל", היא סיפרה בגאווה. שמחתי לשמוע והזכרתי לה שבזמני זה היה אחרת וש"שילוב" היתה מילה מופרכת. "נכון, בזמנך זה לא היה, כי כנראה לא היו מספיק דוגמאות לשילוב מוצלח", אמרה והצביעה עליי.

אנחנו חייבים לזכור את זה – כשאין דוגמה טובה, אנחנו נהיה הדוגמה. "אף אחד לא הצליח לעשות את זה" הוא לא משפט תירוץ להרמת ידיים, הוא משפט מוטיבציה להיות פורץ דרך, להיות זה שכן הצליח. כי הרי אין דלת שאי אפשר לפתוח, פשוט צריך המון נחישות והמון סבלנות בחיפוש אחר המפתח המתאים.

שבת שלום לפורצי הדרך!

פורץ דרך

מי שמכיר אותי יודע – הדבר שאני הכי נמנע ממנו, הוא שיוך למסגרות המוגדרות לבעלי מוגבלויות בלבד. אני מאמין שלעולם לא נראה שוויון מוחלט, נטול סטיגמות או רחמים, כל עוד אנשים מתעקשים לשמור על ההפרדה, ההגדרה, מי נכה ומי בריא. (כבר כתבתי על כך בהרחבה כאן וכאן).

אני משתדל יום יום לברוח מהתיוג הזה, מההשתייכות לקבוצה, מהציפיות הנמוכות וההתמסכנות שכל כך קל וכיף ליפול אליה. תמיד כיף לגלות עוד אנשים שעושים את זה, שפורצים דרך, שמטשטשים את הגבולות.

אוסקר פיסטוריוס, הוא אצן דרום אפריקאי, קטוע רגליים. השבוע, לאחר מאבק ממושך של 6 שנים, הוא הצליח לחצות את קו ההפרדה הכי מובהק בספורט – האולימפיאדה. אוסקר יהיה בעל המוגבלות הראשון בהיסטוריה שיתחרה לצד אצנים בריאים לחלוטין, כבר באולימפיאדה הקרובה בלונדון. עכשיו, זה כבר לא כ"כ משנה באיזה מקום יסיים, הרי את התוצאה הכי חשובה, הוא כבר השיג.

http://youtu.be/vaXwioLpXcc

הכל יחסי

לקראת סגירת היום, רציתי להזכיר לכם משהו קטן – קודם, מישהו התעניין לגבי ההרצאה שלי, ועל הדרך שאל מה אני מגדיר כ"הצלחה".

אז ככה, חשוב לזכור שלהצלחה אין שום סף מינימום או מקסימום, הצלחה היא לא דבר מוגדר ואף אחד אחר לא יכול לאמוד את ההצלחה שלנו. הצלחה היא עניין סובייקטיבי, אישי, ולכל אחד מאיתנו יש תנאים וציפיות שונות. לאחד, משכורת בעלת 5 ספרות היא הצלחה מטאורית. לאחר, גם 7 ספרות זה מעט. לאחד, השלמת מרתון זה הישג מדהים. לאחר, שני צעדים קטנים הם תקווה גדולה.

כשתבואו לבדוק כמה אתם מוצלחים, תזכרו להשוות רק עם עצמכם, עם הציפיות והתקוות שלכם בלבד. הדשא של השכן, הוא אך ורק של השכן…

ערב טוב מוצלחים שלי :)

 

להפוך פחד לדחף

לפני כשבוע, מצאתי את עצמי בתוך היסטריה רגעית. ימים ארוכים של בטלה ומחסור בלקוחות חדשים, הביאו אותי לחרדה מסוימת שעסק הקופירייטינג שלי נשחק ואני מאבד מומנטום. דיברתי על זה כאן, תחושות שליליות הן סימן איתות. הן לא נועדו על מנת שנשקע בהן, אלא כדי שנבין שמשהו לא בסדר ונלך לתקן, ממש כמו שכאב פיזי מודיע שצריך לטפל בגוף. אז נזכרתי בזה. אספתי את עצמי ושלחתי 26 מיילים ללקוחות פוטנציאלים. היום, בקושי מצאתי זמן לכתוב כאן מרוב עבודה.

ככה זה, אין פתרונות קסם, עשייה מובילה לתוצאות, "פחד" צריך להתהפך ל"דחף", והדחף הזה של לעשות ולשנות את המצב הקיים, כבר יוביל בעצמו לתוצאות. נסו את זה בבית!

 

מצטיין בחיים

"אני לא יודע מה היה קורה אם הייתי מוותר, אבל לא רציתי להיות בעמדה שאין לי שום אפשרות לעשות את מה שאני רוצה לעשות". לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן »

מגלים בגרות

אין כיף גדול יותר מלשמוע על סיפורי הצלחה של אנשים שפגשתי במהלך ההרצאות שלי. תלמידי כיתת אמ"ץ מתיכון רוגוזין בקרית אתא, למשל, עומדים לפני מבחני הבגרות של י"ב, על אף כל הקשיים והסקפטיות שהיו בדרך. עוד לפני תחילת המבחן הראשון, צריך למחוא לכם כפיים ולהגיד שבגרות כבר הוכחתם, עכשיו רק נשאר לתת את הפוש האחרון.

בהצלחה לכולכם!

 

ברינה יקצורו

חג הקציר מזכיר לנו שמי שזורע (וממש לא חייב שזה יהיה בדמעה) תמיד תמיד מקבל תבואה. קחו את המטרה הבאה שלכם והתחילו לפזר את הזרעים שיצמיחו אותה. המשקיענים והסבלניים שבכם, יוכלו לקצור הצלחות אפילו לפני החג הבא.

שתהיה שבת שלום וחג שמח!
שלכם תמיד,
יניב.