אמריקה

רוצה להאמין ששמתם לב, בחודש האחרון שמרתי כאן על דממת אלחוט. זה לא שנגמרו המילים, זה לא שתובנות הפסיקו להגיע, אפילו ההשראה ביקרה פה ושם, פשוט, בלי הרבה תירוצים, הייתי צריך איפוס. הרבה אנרגיה ולחץ הושקעו בהרצאה האחרונה שלי וכשהיא הגיעה, היה שיא גדול שאחריו נדרשה הפסקה קטנה. כן, קורה שגם כשהדרך מאוד ברורה ויש הצלחות, צריך לעצור רגע, לנשום ולחזור באנרגיות מחודשות.

במשך החודש האחרון, עבדתי על המשימה הכי מורכבת שעמדתי בפניה בשנים האחרונות, אולי בכלל. 36 יום של טיול מחוף אל חוף בארה"ב. כן, אותו טיול אשר היה תחת איום לא להתממש בגלל בירוקרטיות אמריקאיות, קרם עור, גידים וורידים וביום שני הקרוב, הוא עומד להתגשם. אז אמנם חזרתי, אבל אני תכף הולך, הולך להגשים חלום ישן ולאסוף הרבה סיפורים ומחשבות, ככה שיהיה לי מה לשתף. ההתרגשות מתערבבת כל הזמן עם חששות, תקוות, פחדים וציפייה, אבל מעל הכל מסתובבת בראש הידיעה ששוב המגבלה נדחקה הצידה, לטובת חוויה של פעם בחיים.

תהיו טובים, תשקו לי את העציצים, אני תכף חוזר.