על יאוש ותקווה

הדברים שאני כותב כאן והגישה האופטימית שלי בשיחות היום יום, מעוררים אצל המיואשים לא מעט התנגדויות. נכון, גם אצלי הצד הציני עובד שעות נוספות, אבל ככל שזה נוגע לשינוי וליכולת של כל אדם בכל מצב לשפר בצורה דרסטית את איכות החיים שלו, אני מאמין באמונה שלמה.

הנה רשימה חלקית של תגובות סקפטיות נפוצות:
- אתה עוד ילד שחושב שהכל אפשרי, זה יעבור לך.
- אם באמת היתה נוסחת קסם, כולם פה היו מאושרים.
- לא לכולם יש כח רצון חזק
- בגילי כבר קשה לשנות
- עם סיפוק ואושר לא הולכים למכולת
- ככה אני, זה מה יש ולמדתי להשלים עם זה.
והמשפט הכי הזוי ששמעתי: "יש לך מזל שאתה ככה, לי אין".

אז לא, לבחור שחולה במחלה שכל יום, כל יום, מחלישה את שרירי גופו ומדרדרת את המצב הבריאותי שלו על בסיס קבוע, קצת קשה לדבר על מזל. ולא, לא נולדתי עם נוסחת קסם, ולא באמת עשיתי היכרות עם כח הרצון שלי, עד הרגע בו נאלצתי להשתמש בו. נכון, ככל שאתה מתבגר יותר, ההרגלים השליליים כבר הופכים לדפוס ואתה מתחיל לשכנע את עצמך שאין דרך לשינוי. למזלנו, האש הבוערת בנו להיות מאושרים ומסופקים, מסוגלת לשרוף כל דפוס קיים.

בהרצאות שלי אני מספר על כל השלבים שהובילו אותי למלחמה על השינוי שהציל את החיים שלי. אשמח להגיע ולשתף גם אתכם בתהליך.

אלוף

עוד מילה על האלוף נועם גרשוני. בזמן שגופו שכב שבור בבית החולים, הראש שלו לקח החלטה. ההחלטה לצאת מהמצב הקשה אליו נקלע והאמונה שזה אפשרי, הביאו אותו לדלג מעל כל סקפטיות רפואית. אלוף. לקריאת הכתבה המלאה »

חוכמת ברלין

אז חזרתי. בערך. בערך, כי בזמן שהגוף כבר מתחיל לעכל את שעון ישראל, הראש עדיין בסוף מערב ברלין, קורא לי לחזור. זה לא היה עוד טיול להתלהב ממנו, זה היה רצף מדהים של ימים מטורפים, בהם קבוצת חברים טובה סירבה להפסיק להנות. יהיה קשה להעלות הרבה על הכתב, כי הרבה רגעים קטנים יצרו חוויה אחת ענקית שתחיה לנצח רק בין אלה שהרכיבו אותה. אבל מה שכן אפשר לכתוב זה תודה.

תודה לאורי, לאלעד, לביטון, לחן, ליקי, לניר ולגלדיס. תודה על מסע של שבירת מחסומים. כי אז מה אם אמרו שלנכה אין מה לחפש על הרחבה של המועדון הכי עמוס בברלין, אז אמרו. ואמרו עוד הרבה דברים, אתם יודעים, אבל אנחנו הצלחנו להתעלות ולדרוס כל אמונה מגבילה ששמענו.

סיפור ההרצאה שלי גדל עכשיו, החוויות המדהימות הופכות לתובנות ורצון עז ללמד אחרים כמה עוצמה וכח יש גם בהם. ולא, לא צריך לנסוע אלפי קילומטרים מכאן כדי למצוא את אותה עוצמה. צריך רק להבין שהמרחק בין החלום שלך למציאות שלך, הוא מס' הפעולות שאתה עושה.

24.8-29.8.2012
אני חייתי חלום.

ניק וויצ'יץ'

הרשת הוצפה בשבוע האחרון בתמונות החתונה של ניק עם אישתו היפייפיה קאני. זה אחלה תירוץ עבורי להעלות שוב קטע מתוך ההרצאה של הבחור המדהים הזה, שמצליח לשבור כל אמונה מגבילה. אני עדיין לומד ממנו…

 

ילד כובש

גבריאל, ילד בן 11, הוא שחקן כדורגל מצויין המככב בקבוצת הילדים של ברצלונה האגדית. אבל יש עוד פרט קטן וחשוב לגבי שחקן הכדורגל הזה – אין לו כפות רגליים. עם המון אמונה בעצמו ועם כח רצון עצום, הוא מצליח לבעוט בכדור ובכל המוסכמות על מה אפשרי ומה לא. (תודה ליוחאי על הלינק)

פורץ דרך

מי שמכיר אותי יודע – הדבר שאני הכי נמנע ממנו, הוא שיוך למסגרות המוגדרות לבעלי מוגבלויות בלבד. אני מאמין שלעולם לא נראה שוויון מוחלט, נטול סטיגמות או רחמים, כל עוד אנשים מתעקשים לשמור על ההפרדה, ההגדרה, מי נכה ומי בריא. (כבר כתבתי על כך בהרחבה כאן וכאן).

אני משתדל יום יום לברוח מהתיוג הזה, מההשתייכות לקבוצה, מהציפיות הנמוכות וההתמסכנות שכל כך קל וכיף ליפול אליה. תמיד כיף לגלות עוד אנשים שעושים את זה, שפורצים דרך, שמטשטשים את הגבולות.

אוסקר פיסטוריוס, הוא אצן דרום אפריקאי, קטוע רגליים. השבוע, לאחר מאבק ממושך של 6 שנים, הוא הצליח לחצות את קו ההפרדה הכי מובהק בספורט – האולימפיאדה. אוסקר יהיה בעל המוגבלות הראשון בהיסטוריה שיתחרה לצד אצנים בריאים לחלוטין, כבר באולימפיאדה הקרובה בלונדון. עכשיו, זה כבר לא כ"כ משנה באיזה מקום יסיים, הרי את התוצאה הכי חשובה, הוא כבר השיג.

http://youtu.be/vaXwioLpXcc