פורץ דרך

מי שמכיר אותי יודע – הדבר שאני הכי נמנע ממנו, הוא שיוך למסגרות המוגדרות לבעלי מוגבלויות בלבד. אני מאמין שלעולם לא נראה שוויון מוחלט, נטול סטיגמות או רחמים, כל עוד אנשים מתעקשים לשמור על ההפרדה, ההגדרה, מי נכה ומי בריא. (כבר כתבתי על כך בהרחבה כאן וכאן).

אני משתדל יום יום לברוח מהתיוג הזה, מההשתייכות לקבוצה, מהציפיות הנמוכות וההתמסכנות שכל כך קל וכיף ליפול אליה. תמיד כיף לגלות עוד אנשים שעושים את זה, שפורצים דרך, שמטשטשים את הגבולות.

אוסקר פיסטוריוס, הוא אצן דרום אפריקאי, קטוע רגליים. השבוע, לאחר מאבק ממושך של 6 שנים, הוא הצליח לחצות את קו ההפרדה הכי מובהק בספורט – האולימפיאדה. אוסקר יהיה בעל המוגבלות הראשון בהיסטוריה שיתחרה לצד אצנים בריאים לחלוטין, כבר באולימפיאדה הקרובה בלונדון. עכשיו, זה כבר לא כ"כ משנה באיזה מקום יסיים, הרי את התוצאה הכי חשובה, הוא כבר השיג.

http://youtu.be/vaXwioLpXcc

להגדיר מחדש

מהו הדבר החיוני ביותר לאדם השואף לטפס הר? רגליים חזקות? ממש לא. התשובה היא כח הרצון.

ספנסר ווסט, עוד בחור שהחליט להגדיר מחדש את האפשרי, טיפס עד לפסגת הקלימנג'רו, בעזרת הידיים בלבד. כשכח הרצון נכנס לפעולה, גם ההר הגבוה ביותר באפריקה לא יעצור אותו.

REDEFINE POSSIBLE

 

זה בטבע שלנו

שידורינו יתאחדו כעת עם ערוץ נשיונל ג'אוגרפיק:

הרבה פעמים בחיים אנחנו ממעיטים בערכנו ושמים את עצמנו בתפקיד הזברה. "אני? הקטן והחלש יכול להתמודד מול האריות שם בחוץ? יש הרבה יותר חכמים, חזקים, יפים ומוצלחים ממני. יאכלו אותי חי!".

עם תחילת השבוע החדש, נזכור שבמבחן האמיתי, הניצחון תלוי בעיקר בנו. בנחישות, בהתמדה ובאמונה בכח שלנו, זה שיש אצל כולנו, אפילו אצל זברות…

רוץ ילד רוץ

נפתח את השבוע עם ההחלטה לא להרים ידיים. שיתוק המוחין ממנו סובל מאט, מאוד מגביל אותו בתנועה. כשבית הספר בו הוא לומד החליט לקיים יום ספורט, מאט קיבל פטור באופן אוטומטי. למרות זאת, מאט החליט להשתתף ולהוכיח שוב, שעדיף מאוחר מאשר לוותר מראש. הסוף היה שווה את המאמץ.

שבוע טוב לכל המוכיחים!

 

בלתי ניתן לעצירה

בלתי ניתן לעצירה, כך נקרא הסרטון הבא, אשר הופק במטרה לקדם את המודעות לאולימפיאדת הנכים שתתקיים בעוד כחודשיים. הסרטון צולם כולו בטייק אחד, ללא עצירות וללא עריכה, והוא ממחיש בצורה מדהימה את ההתגברות על העבר הקשה, בדרך לניצחון.

כולנו כולנו, בלתי ניתנים לעצירה.

 

בלתי אפשרי? בינתיים!

פעמים רבות, אנשים מנסים לערער על הטענה שלי שהכל אפשרי. במהלך הרצאה אחת, בחור בשנות ה-40 לחייו ביקש להכניס קצת רציונליות לדברים שלי: "עם כל הכבוד לך יניב, אתה לא באמת מאמין שהכל אפשרי. הרי ללכת, למשל, אתה לא יכול, זה לא אפשרי". התשובה שלי היתה מילה אחת – "בינתיים".

כבר דיברתי על זה כאן, למושג "בלתי אפשרי" יש תאריך תפוגה. מתישהו, אנשי המדע או הטכנולוגיה יבטלו את ה"בלתי" וישאירו אותנו אותנו עם "אפשרי ועוד איך". את זמן הספקנות אפשר לנצל לדברים הרבה יותר מועילים.

בעזרת חליפה רובוטית מיוחדת, קלייר לומאס, משותקת מהצוואר ומטה בעקבות נפילה מסוס, חצתה השבוע את קו הסיום של מרתון לונדון.

בלתי אפשרי?