חלומות צריך לצעוק

"להתחיל לקרוא את הספר של יובל", היה אחד הסעיפים ברשימה שלי לתקופה הקרובה. הזמן עבר והשגרה דחקה את מטלות הכיף לעצמי לטובת מטלות הכיף שבעבודה, ולא הצלחתי להגיע אל הרשימה. מזל שיש יום כיפור.

את יום הכיפור הזה העברתי בחברת הספר מעורר ההשראה של יובל אברמוביץ', "הרשימה", והוא השתלב נפלא ברוח חשבון הנפש שהיום הזה מסמל. חשבון הנפש הזכיר לי שבזמן האחרון אני דוחה יותר מדי מטרות מרגשות ונשאב לתוך שגרה די שגרתית של עבודה. הרשימות של יובל הזכירו לי עוד כמה חלומות יש לי.

אז תודה ליובל על התזכורת ועל הספר הבאמת מעולה. עשו לעצמכם טובה ורכשו עותק. חלומות צריך לצעוק.

הרשימה

חוסך שבטו

איזה שבוע מטורף עבר כאן. פרשת הזמר, הקטינה, המשפחה והסמים, אי אפשר היה להתחמק מזה והדיונים השתוללו עוד לפני שבכלל הבנו מה קרה. אנחנו מאוד אוהבים לרדת לפרטים הקטנים, אלה עם המיץ הצהוב שמרווה את הצמאון שלנו להצצה לחיים הסודיים של מישהו אחר, אבל אני חושב שפה ושם פספסנו את הכאב האמיתי מהסיפור.

הימצאותן של נערות שעוד לא סיימו תיכון בחברתם, המינית או לא, של גברים הבוגרים מהן ב-20+ שנה, היא לא תוצאה של השפעת סמים, אלא היעדר השפעה של חינוך. ישנה כאן שאלה הרבה יותר גדולה מהשאלה הפלילית, והיא בעיקר מופנית להורים. אני נפגש לא מעט עם בני נוער ורואה מקרוב כמה הם משוועים ליד מכוונת, כזו שתיתן להם דוגמה טובה בתוך ים גיבורי הילדות שמאכזבים אותם כל פעם מחדש.

לצערי, אני מכיר גם הורים שמפחדים להיות במקום הזה. הרי לא פעם, קל לחשוב שההתפרעות של הבן או החוצפה של הבת באים מתוך כוונה להרחיק ולמרוד, כשבעצם מסתתרת שם קריאה גדולה לתשומת לב. הרבה פעמים דווקא החופש והרצון לאפשר לאותם נערים ונערות לעשות ככל העולה על רוחם, הוא בדיוק הדבר האחרון אותו הם מבקשים. שלמה ארצי, אחד מאותם אנשים בודדים שעדיין נותרו לי להעריץ, הקריא פעם קטע המדבר בדיוק על זה. על אותה אמא רשעית שבעצם רשעותה, מצילה את חיי ילדיה.

בעולם בו חסרים מודלים להערצה, בואו ננסה להיות כאלה. שבת שלום.

לתקן את העולם

ישנו סיפור מאוד מוכר על מדען אחד, שהיה נחוש בדעתו למצוא פתרון לתחלואי העולם. הוא העביר ימים ולילות במעבדה שלו, רק כדי למצוא תשובות. יום אחד, הבן שלן, ילד בן 6, פלש למעבדה כשהוא מאוד רוצה לעזור לאבא שלו. המדען לא אהב את הרעיון שמישהו רץ לו בין הרגליים, אבל כשראה שזה בלתי אפשרי להוציא אותו משם, הוא חיפש משהו שיוכל לספק לילד תעסוקה, וככה יסיח את דעתו.

המדען החביב חיפש בספרים ומצא חוברת ובה דף עם מפת העולם. הוא תלש את הדף, גזר אותו להמון חתיכות, נתן אותן לילד יחד עם גליל נייר דבק, ואמר לו: "אתה אוהב פאזלים, נכון? אז אני אתן לך לתקן את העולם. הנה העולם כולו מפורק, נראה אם אתה יכול לתקן אותו".

הוא חשב שלילד יקחו ימים עד שיצליח להרכיב את המפה, אבל כמה שעות לאחר מכן, הופיע הילד מחייך, כשמפת העולם המודבקת בידו. האב לא האמין. לא יכול להיות שהילד, שמעולם לא ראה את מפת העולם לפני כן, הצליח להרכיב אותה בצורה מושלמת בזמן כ"כ קצר. "איך עשית את זה?! איך הצלחת?!", הוא שאל בפליאה את בנו.

הילד היה קצת נבוך. "האמת אבא, בהתחלה בכלל לא ידעתי איך העולם נראה. אני ניסיתי לתקן אבל לא הצלחתי. ואז פתאום ראיתי שבצד השני של הדף יש ציור של אדם. הפכתי הכל והתחלתי לתקן אותו. סיימתי לתקן את האדם ואז ראיתי שהעולם כבר מתוקן".

עם אופי כן הולכים למכולת

"החוקרים אומרים שמה שהכי חשוב בהתפתחות הילד זה לא כמה מידע הוא דוחס למוחו בשנים הראשונות, אלא אם אנחנו עוזרים לו לפתח מערכת שונה של יכולות, שכוללת התמדה, שליטה עצמית, סקרנות, מחויבות, דבקות במטרה וביטחון עצמי". מרתק.

לקריאת הכתבה המלאה »

 

סיפור לשבת: שעה של אבא

מספרים על ילד אחד שהתעורר באמצע הלילה ורץ לחדר של הוריו. הוא ניגש לאבא שלו, חיבק אותו חזק ושאל: "אבא, כמה אתה מרוויח לשעה?". האב הופתע מהשאלה. מבולבל ונבוך ענה בלחש: "אמממ…. 40…. בערך 40 שקלים לשעה. למה אתה שואל?". עוד לא סיים לשאול והילד כבר רץ לחדרו. לאחר דקה חזר כשמספר מטבעות בידו. "הנה 40 שקלים אבא, אפשר לקנות שעה שלך? תוכל לחזור מחר מוקדם הביתה?"

השבת, הקדישו זמן ליקיריכם. זכרו שהאנשים הקרובים לנו הם המרכיב החשוב ביותר בהצלחה שלנו, אל תגרמו להם לסבול בעקבותיה.

שתהיה שבת שלום…

מחלה במתנה

עד לא מזמן, התביישתי להגיד שאני מקבל את המגבלה שלי כמשהו חיובי, שכנראה שבלעדיה לא הייתי מי שאני כיום וסביר שלא הייתי מכיר את האנשים המדהימים שנמצאים בחיים שלי. זה נראה לי פתטי והיפותטי. לאט לאט, עם הזמן, אני מגלה עוד ועוד אנשים שמספרים שדווקא טרגדיה גדולה או מחלה קשה הפכו למתנה ששינתה את חייהם. הנה טור של נעמה, חברה יקרה אשר חושפת את סיפורה האישי ומספרת איך דווקא המקום הכי כואב ונמוך אליו הגיעה, היווה את נקודת המפנה החיובית בחיים שלה.

לפני כשנה, יוסי סיאס שאל אותי: "יניב, יכול להיות שאתה מאוהב במחלה שלך?". אז לא, ממש לא מאוהב, אבל אם רבי נחמן אמר – "תן חיוך, הכל לטובה", הוא כנראה ידע משהו…

אלוף

עוד מילה על האלוף נועם גרשוני. בזמן שגופו שכב שבור בבית החולים, הראש שלו לקח החלטה. ההחלטה לצאת מהמצב הקשה אליו נקלע והאמונה שזה אפשרי, הביאו אותו לדלג מעל כל סקפטיות רפואית. אלוף. לקריאת הכתבה המלאה »

כשהתקווה נגוזה

גיא ברנע היה אחת התקוות הגדולות שלנו לקראת האולימפיאדה הקרובה בלונדון. במבחן המכריע, גיא לא השיג את התוצאה הדרושה ונשאר מחוץ לתחרות אליה התכונן במשך 4 שנים. איך מתמודדים עם הכישלון ותחושת האכזבה? כמו ספורטאי אמיתי! לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן »