עליתי כיתה

רטוב מנעל עד כובע, נכנסתי היום להרצות בפני תלמידי כיתות ה' ו-ו', בבית הספר 'גיבורי עציון' בקרית אתא. זו פעם ראשונה שאני מרצה בפני ילדים כל כך צעירים, אבל אחרי ההתנסות של היום, אין לי ספק שאני צריך לעשות את זה יותר.

בשיחה פתוחה ומשוחררת, אפשרתי לילדים הסקרנים האלו לשאול מה שהם רוצים. סיפרתי להם את הסיפור שלי וביקשתי מהם לאמץ לחיים את ההבנה שכל מה שיבחרו לעשות בעתיד הוא אפשרי, גם אם אומרים להם אחרת. בעוד ברוב הקבוצות בפניהן הרציתי, פגשתי אנשים מגובשים יחסית עם דעות ואמונות שכבר הספיקו להיחרט, הילדים שפגשתי היום קיבלו בהבנה מלאה את מוסר ההשכל של ההרצאה, ולפי התגובות המדהימות בסוף, הרגשתי שדברים חלחלו פנימה.

וישנה תגובה אחת, שריגשה אותי ונתנה לי את החותמת הסופית לכל הדברים הטובים שקרו שם. רגע לפני שיצאתי, ניגש אליי ילד אחד, וסיפר לי בביישנות כובשת לב, שהוא סובל מהפרעות קשב וריכוז. "זו פעם ראשונה שהצלחתי לשבת שעה שלמה ולהקשיב לכל מה שאמרת, תודה". היה שווה כל רגע.

הרצאה לבתי ספר

שירות אישי

ככה, באמצע הלובי של היכל התרבות בלוד, דיברתי הבוקר בפני כ-80 בנות. האגודה להתנדבות מפעילה אלפי מתנדבי שירות לאומי ברחבי הארץ, ואחרי 2 הרצאות מדהימות שעשינו בירושלים ובחיפה, גם החבר'ה בשפלה הזמינו אותי לספר את הסיפור שלי.

היה מעניין, מאתגר ומחכים. כמו תמיד, השאלות היו מעניינות ומעוררות מחשבה מחודשת על כמה נושאים. תודה לכל הבנות שהתעקשו לבוא לפרגן, המון בהצלחה בהמשך.

יתרון יחסי

לא מזמן העברתי הרצאה על יזמות ושיווק, בפני קהל גדול של יזמים מתחילים. מס' ימים לאחר ההרצאה, קיבלתי מכתב מבחור שכבר שנים חולם לצאת לעצמאות, אבל כל הזמן דוחה את ההחלטה. במשך שנים הוא חשב שיש לו תירוץ מצוין למה הוא לא יכול להגשים את החלום שלו – "אני חירש לגמרי בשתי אוזניי מלידה", הוא הסביר. "אל תשוויץ, אני לא יכול להזיז את הידיים ואת הרגליים", עניתי לו בעוקצנות.

ואז הוא חשף עוד אמונה מגבילה – "אם לקוח מבקש להיפגש איתך ורואה את המוגבלות שלך, הוא יעדיף אדם בריא. חוק הטבע מיושם לטובת הבריאים". פה כבר חייכתי. הסברתי לו שאם מישהו ביטל אותי אך ורק בשל איך שאני נראה, אז האשמה היא עליי. כנראה שלא מכרתי את עצמי מספיק טוב ולא הדגשתי מספיק את היתרונות שלי.

ככה זה, לכולנו יש חסרונות בולטים יותר ובולטים פחות. כולנו יודעים מהן נקודות התורפה שלנו ומהם האזורים בהם אנחנו פחות מרגישים בנוח. הניצחון שלנו על חוסר הביטחון הזה, טמון דווקא בהדגשת המקומות החזקים שלנו. הרי על כל חסרון קטן שלנו, אנחנו מחביאים עשרות יתרונות גדולים שמשוועים לראות אור.

אם אנחנו כבר חוטאים בהשוואה של עצמנו לאחרים, אז לפחות נזכור לפרגן לעצמנו על החוזקות שלנו. כשנעשה את זה, פתאום נגלה שאין שום סיבה שנפסיד בתחרות כלשהי.

שלשום הגיע מכתב נוסף מאותו בחור. הפעם מכתב תודה. "קיבלתי תובנות חשובות מהשיחה עמך ולמדתי איך להגיע לתוצאות הרצויות ככל אדם רגיל", הוא כתב. התרגשתי.

הרצאה בצבא

הערב, היה לי הכבוד להרצות בפני חיילי יחידת אופק של חיל האוויר. שמחתי לגלות חיילים שמאוד מחוייבים למטרה שלהם ומאמינים בלב שלם בעבודה שהם עושים.

השאלות היו מעולות, חכמות ומעוררות השראה. יצאתי בתחושה שנפלו כמה אסימונים אצל האנשים החכמים האלו. היה כיף.

ככה זה כשיש שניים

היום, היתה לי הזכות והעונג להרצות יחד עם האושר האישי שלי, כרמית קגן, זו שמאמנת אותי להצלחה יום יום. טונות של כימיה יצרו הרצאה מדהימה שבטוח תצא לסיבוב הופעות נוסף. היה כיף.

 

התקבלתי לאוניברסיטה

כשהסיפור המרכזי של ההרצאה שלי הוא המעבר מהחינוך המיוחד לחינוך הרגיל, היה כיף לפגוש היום אנשים שישפיעו ויוכלו לשנות את המציאות הקיימת במערכת הזו. אז תודה לעדי ולכל הסטודנטים בחוג לחינוך מיוחד באוני' חיפה, היה לי לכבוד ולעונג לבוא ולדבר איתכם.

 

בני ברית שלי

אתמול בערב דיברתי עם צעירים בנפשם מארגון "בני ברית". בסוף ההרצאה, ניגש אלי איש חביב, ובהתרגשות מתפרצת אמר לי: "יש בינינו הפרש של 47 שנה, ועדיין, ממרום גילי, הצלחתי ללמוד ממך המון הערב". יש יותר סיפוק מזה?

 

עליתי לרגל

היום הייתה לי הרצאה מדהימה בירושלים. אנשים צעירים שהחליטו שלמרות שהם לא חייבים, הם רוצים לתרום ומכל הלב. הפידבקים המרגשים נתנו לי המון כוח להמשך מתוך הרגשה טובה שדברים כן חלחלו פנימה. אז תודה רבה לדנה ביטן וכל צוות ש.ל.מ. ירושלים – היה ממש כיף!